יום שלישי, 26 ביולי 2016

יומולדת חגיגה נחמדת

לא יודעת איך עברו כבר 3 חודשים, אבל מסתבר שהזמן טס כשנהנים, ואיכשהו לא הספקתי לכתוב כאן על היומולדת שעשינו לרוני. 
היה ממש כיף, וגם ההכנות לא היו ממש ביג דיל, אז החלטתי בכל זאת לשתף, על אף הדיליי ההיסטרי :)

ניסינו ללכת על חגיגה נחמדת, לא משהו גדול, לא משהו מוגזם, חגיגה. נחמדת. הילדה בסך הכל בת שנה ויהיו לנו המון שנים להפקות יומולדת אם נרצה.
באופן כללי, בנושא ימי הולדת שנה נדמה שהעולם מתחלק ל-2: הפקות מפוארות עם קייטרינג, קייק סמאש, צלם סטילס, צלם וידאו, מפעיל ומתנות לאורחים. בצד השני נמצאים אלה שאומרים שאם הילד לא זוכר, ממש, אבל ממש, אין שום סיבה לחגוג לו.
כשאלה היתה בת שנה עשינו לה יומולדת חיפושית (סקפטים, זה הרגע שלכם, תתכוננו...) והיה נראה שהיא ממש בעניינים.
אז היה ברור לנו שגם הפעם אנחנו לא מוותרים על המסיבה.
אולי בדיעבד היה צריך לשקול שנית. בואו רק נאמר שכלת השמחה רטנה רוב הזמן, הלכה לישון והתעוררה בדיוק לסוף היומולדת שמחה וטובת לב.
לפחות כל השאר נהנו מאוד.


מה שכן, הפעם הייתי חייבת להיות יצירתית במיוחד - פורים (הזהרתי מראש שהתזמון של פרסום הפוסט מעט השתבש), לחץ בעבודה, ובאופן כללי החיים, לא השאירו לי המון זמן להתארגנות כמו בפעמים הקודמות.

ולכן, הפעם בחרנו רק אלמנטים שיחס העלות-תועלת (מבחינת השקעה) בהם הוא הכי גבוה.
הרעיון הראשוני היה יומולדת קרקס, עם המון משחקים מגניבים, שנגנזו בסוף מפאת חוסר זמן להכנה, אז המשכנו עם הנושא, אבל התמקדנו בשולחן מתוקים, ובכמה משחקים שנבחרו בקפידה (הקריטריון המרכזי - לא לוקח הרבה זמן להכין אותם).



למשל - ניפחנו בלונים, הכנסנו לתוכם הפתעות, ותלינו על מסגרת (מציצה מאחור כאן בתמונה). הילדים היו צריכים לזרוק חיצים על הבלונים ולזכות בהפתעות.


עשינו פינת צילום עם אביזרים (מודה ומתוודה - מאיביי), פינת ג'אגלינג וכמובן שולחן מתוקים.


כמו שאפשר לראות - כאן לגמרי זרמנו עם אוירת הקרקס... תפוחים מסוכרים, פופקורן ותירס על מקל.





ולסיום, אי אפשר יום הולדת בלי שקיות הפתעה, או לפחות מיני-מכונת-מסטיקים הפתעה:
הבסיס הוא כמובן כוס חד פעמית חתוכה, מעליה הדבקתי בקבוק עגול מלא בעדשים ולקישוט - מדבקות.


אה, ואין אין אין חגיגה בלי עוגה:


נתראה בשמחות,

עדי

יום שישי, 22 ביולי 2016

כשלון מפואר

כמה זמן כבר לא כתבתי...
אם להודות על האמת הפוסט הזה התכוון לעוף על עצמו. אבל ממש.
אין עלי, גם בתקופות עמוסות בעבודה, אני מוצאת זמן ליצירה עם הילדים, ופוסט הפעלה לילדים, באמצע החופש הגדול, הפעם ממש שיחקתי אותה.

אז זהו... שזה לא ממש הצליח.
ההתחלה דווקא היתה אופטימית - הבטחתי לאלה שנכין יחד חולצה.
במקרה הכינותי (כמה חודשים) מראש את ה-foil (אם אתם עדיין לא מכירות את הטרנד ההיסטרי, מוזמנות לקרוא כאן), ואת הגיליונות לגיהוץ.
חתכנו בביג שוט את הצורה הרצויה, הנחנו על החולצה, גיהצנו, הנחנו את הפויל, גיהצנו שוב ו-וואלה!
יצא מהמם!

אבל זה היה בערב, אז לא צילמתי, ואמרתי לעצמי שבהמשך השבוע אכין עוד אחת כזאת ואצלם הדרכה מלאה.

אלה התלהבה בטירוף, ויום למחרת הלכה עם החולצה לגן, חזרה מלוכלכת, והחולצה - לכביסה.
זה המקום לציין שלפי הוראות השימוש של דפי הגיהוץ, מומלץ לכבס ביד. אתן יכולות להניח שלא פעלתי לפי ההוראות... ותראו מה יצא:

מרחוק זה עוד נראה סביר, אבל כשמתקרבים...
 

לא נורא. ממילא תכננתי להכין עוד אחת, כי אמרנו שיש הדרכה, נכון?

אז ככה - קודם כל החומרים:
חולצה, דפי גיהוץ ופוילים (שימו לב שיש גם דפי גיהוץ של חברת גורי לינרו שאפשר למצוא היום בכל חנות יצירה כמעט. לא ניסיתי, אבל אם אתן מנסות אשמח לשמוע איך יצא!)

לתשומת ליבכן - הדפים של גורי לינרו מגיעים כבר מוכנים - החלק הדביק והחלק המוזהב באים יחד, כך שהוראות העבודה הן טיפה שונות.

1. יש צורך לגזור את הצורה הרצויה מנייר הגיהוץ באמצעות מספריים, מכונת חיתוך ידנית, חשמלית, פאנצ'ים וכו'. שימו לב להניח על הצד הדביק נייר אפיה, כדי שהדבק לא ידבק לפאנץ'.
2. הניחו את הצורה הגזורה על החולצה (הצד הדביק כלפי מטה), הניחו נייר אפיה וגהצו (לא להתקמצן על זמן הגיהוץ - לפחות חצי דקה).


 3. הסירו את הנייר. זה אמור להיראות ככה:


4. הניחו את הפויל (הצד הצבעוני כלפי מעלה) על גבי החולצה, מעליו נייר אפיה וגהצו (שוב, לפחות חצי דקה ומומלץ להפעיל לחץ מתון).

ובכן... כל מה שעבד כל כך טוב עם החולצה הראשונה, התחיל להשתבש כאן כבר בשלב השלישי.
רואות את הפרפר הלבן החמוד בפינה השמאלית העליונה של החולצה? נייר שלא ירד. יש לציין שאם אומרים להשתמש בנייר אפיה - יש לזה סיבה. את הפרפר הספציפי הזה פינצ'צ'תי עם נייר רגיל, הדבק נדבק אליו, ולא הצלחתי להוריד אותו מהחולצה.
לגבי שלב 4 - הנחתי את הפויל, הפעם בצבע שנקרא Opal, והכוונה היא ללבן-כסוף עם גוון קל של האור שנשבר (משהו כמו בועות סבון...). גיהצתי טוב טוב, אבל כל הדבק עבר לפויל, במקום שיקרה הפוך... גם גיהוץ נוסף לא פתר את הבעיה. החולצה נראית בדיוק כמו בשלב הקודם.

הבטחתי כשלון מפואר, או לא?

מבטיחה לחזור על הניסיון שוב, בתקווה שיצא יותר דומה לפעם הראשונה.
ובינתיים, האמת שקשה לי להמליץ על הפוילים לעבודה עם בד, אבל אם אצלכן התוצאות שונות, ספרו לי, אולי עוד יש תקווה!

המשך חופש נעים למי שבחופשה, ושבת שלום לכולכן,
עדי