יום חמישי, 30 ביולי 2015

צרות טובות

קודם כל אני רוצה להגיד תודה לכל מי שקרא והגיב לפוסט הקודם.
התגובות מרגשות אותי ומחזקות מאוד, אז באמת המון תודות!

*** בנוסף אני רוצה להתנצל בפני מי שעקב תקלה טכנית קיבל את הפוסט הזה בגרסתו הלא-סופית***

הרבה זמן לא היה לי שבוע כל כך עמוס...
נראה לי שמאז שיש לי ילדים לא יצא לי לא להיות בבית ארבעה (!) ערבים בשבוע, אבל אלה צרות טובות - השתתפתי בסדנאות, העברתי סדנה ובאופן כללי היה שבוע פורה של יצירה.

בשבוע הבא מתחיל החופש הגדול גם אצלנו בגן, וזה (יחד עם היומולדת מחר) הזדמנות מצוינת לומר תודה לצוות שטיפל, דאג, חינך ולימד את הגוזלית שלי, שבינתיים כבר הפכה לילדה של ממש, במשך שנה שלמה.


בהתאם להיותי נצר גאה לדורות של פולנים, אני מתקשה להפרד מחפצים. חלק מזה מתבטא באגירת צנצנות בכמות שלא היתה מביישת מפעל ריבות, "כי בטוח נמצא להן שימוש מתישהו..."
אז הכנו עוגיות שוקולד צ'יפס ומרשמלו קפה, וארזתי בצנצנות עם מדבקות שהכנתי מטפט של יעל יניב. 

לצנצנות צירפתי כרטיס ברכה (סטאק וחותמות אותיות של נתנאלה) ופנקסים שקניתי במקס סטוק ועוצבו עם אותיות של יעל יניב וחותמת של קסם שימושי.

כל הטוב הזה נארז יחד בקופסאות פח שקניתי אצל נתנאלה וימסר אחר כבוד לנמענות מחר בבוקר :)





נתראה בקרוב,

עדי

יום חמישי, 23 ביולי 2015

רגל פה, רגל שם

הפוסט הזה מוצא את עצמו נכתב ונמחק כבר כמה פעמים בשבועיים האחרונים...
תכננתי אותו כמו עוד פוסט לגמרי רגיל, וככה גם התחלתי לכתוב אותו, אבל באמצע העבודה עליו היינו בטיפת חלב.

אני עוצרת רגע כדי להזהיר - פוסט קצת אישי ורגשני לפניכם. מי שרואה עצמו נפגע מהענין, מוזמן לדלג לחלק היצירתי :)

כבר כמה שנים שאני מצליחה לא להתרגש מההערות של אחיות טיפת חלב, אבל הפעם, נכשלתי ובגדול. העובדה שהפיצפונת באמת פיצפונת, וירדה עשרות רבות של אחוזונים, הוציאה אותי מאיפוס.

בטיפת חלב כמו בטיפת חלב, מיד טלפון לרופאה שתאבחן את מצבה העגום של היפיפיה החייכנית שלי ומפלס הלחץ לא ירד גם אחרי שראו שהילדה עומדת בכל הדרישות וגם מעבר. אז הרופאה איבחנה. Failure to thrive. ואני נעלבתי נורא... גם בשבילה (כי היא מהממת, משגשגת בטירוף, ואין בה גרם אחד של כשל) וגם בשבילי (כי אז מה אם אמא טובה לא נמדדת בכמות האוכל שהיא מייצרת).תוסיפו לזה רגשות אשם של אמא שתיכף חוזרת לעבודה וקיבלתם, ובכן, אותי. לחוצה ועצבנית.
לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשכתבתי את הפוסט, עם המסגרת והמון תמונות של הפיצפונת מסביב.

אז עכשיו, שבוע אחר כך, אני מצליחה לשים את כל הענין בפרופורציה. הילדה תהיה דוגמנית, אין שום סיבה להתאבד על מזבח ההנקה, ולא צריך להקשיב לכל שטות שכל אחד אומר...

ועכשיו לענייננו - הבטחתי שהשולחן מתחיל להתפנות מערימות הפרויקטים הבלתי-גמורים ואני נחושה לקיים את ההבטחה.

כחלק מערימת רגשות האשמה שאני סוחבת איתי על ההבדל בין ההורות לילדה ראשונה להורות לילדה שניה, רציתי להכין מזכרת מהחודשים הראשונים, כמו שעשיתי עם הגדולה.


במקרה הזה, לקח המון זמן עד שכל החלקים בפאזל נמצאו - עד שמצאתי את הדפים המתאימים, ואז הזמנתי את האותיות, וחיכיתי שיגיעו בדואר, וצילמתי עוד פעם ועוד פעם. וזה בלי שבגלל התחלתי עם טביעת הרגל עצמה.

התחלתי עם הטבעה בבצק לפיסול. התוצאה היתה, אמממ... לא משהו, שלא נאמר איומה.


ניסיתי בצק למשחק, חימר קל (דס) עד שהגעתי לתוצאה מושלמת (בעיני).


יחד עם המדבקות של יעל יניב סוף סוף התיישבו לי כל החלקים יחד, וסיימתי.


אני אוהבת מאוד את התוצאה, מקווה שגם אתם...
מוזמנות (ומוזמנים) לשתף ביצירות וגם בחויות מטיפת חלב :)

עדי

יום חמישי, 16 ביולי 2015

הסיפור המוזר על הג'וק והחופש הגדול

בטח לא הבחנתם, אבל החופש הגדול כבר לגמרי כאן.

אצלנו בבית זה עדיין לא ממש מורגש, אבל בקרוב גם בגן של הזאטוטה יצאו לחופש, ובינתיים יש רמזים קטנים, בדמות 40 מעלות חום ואלף אחוזי לחות, שמבשרים על כך שליולי - אוגוסט אין שום כוונה להיכנע ללא מאבק.

והשבוע בפינתנו "עד כמה רחוק אני מוכנה ללכת כדי לא להגיע לגן השעשועים המהביל שמתחת לבית",  עשיתי טעות של הורים מתחילים. כן, כן, חברים. מצאתי את עצמי בפסטיבל ספארי. לא בספארי. בקניון (כן, אני מכה על חטא. לא, לא אחזור על זה. אף פעם).
ובכן... אין טעם להכביר מילים על העובדה שהקניון פתוח ולא ממוזג. גם לא על כך שלא באמת היו שם זברות וג'ירפות, מכיוון שממילא לא ציפיתי לחיות מהג'ונגל באמצע הקניון.
אבל שגם בהפעלה הראשית, בהצגה, שאליה הכינו אותנו בכריזה במשך שעה וחצי, האטרקציה היתה ג'וק???
ממתי זה נחשב חיה?! מה קרה לכל הארנבים והשרקנים?!
אני את השיעור שלי למדתי :)

ואחרי שצחקנו, די לא יאמן (בעיני לפחות) שלא הייתי כאן כבר חודש...

התחלתי די הרבה פרויקטים בבת אחת ולכל אחד היה חסר בדיוק עוד משהו אחד קטן שעדיין לא מצאתי/הזמנתי ועדיין לא הגיע/לא הצלחתי להחליט איך לסיים וכו' וכו' והכל די נתקע לי באמצע...
אבל! אני מקווה שמעכשיו הפקק מתחיל להשתחרר - תפרתי סוף סוף כיסוי לכרית לארגז שבניתי כבר לפני שנה(!), וגם את הפריטים לקליניקה של אמא שלי כמעט סיימתי.
בינתיים מוזמנים להציץ במגירה ששיפצתי לה (הטכניקה זהה למגירה הזו),


ובמסגרות מאיקאה שצבעתי בצבעים של אמריקנה שכבר הזכרתי כאן ומשמשות בית נהדר לגלויות של נתנאלה ושל יעל יניב.


חוץ מזה, צבעתי גם את הלוח המגנטי כדי שיתאים בצבעים, ועכשיו חסרות רק הכריות והוילון התואם.



יש עוד כמה דברים ממש על סף סיום, אבל בינתיים נשמור אותם כהפתעה :)

מוזמנים לכתוב לי על היצירות שלכם, ובכלל,
עדי