הסיפור המוזר על הג'וק והחופש הגדול

בטח לא הבחנתם, אבל החופש הגדול כבר לגמרי כאן.

אצלנו בבית זה עדיין לא ממש מורגש, אבל בקרוב גם בגן של הזאטוטה יצאו לחופש, ובינתיים יש רמזים קטנים, בדמות 40 מעלות חום ואלף אחוזי לחות, שמבשרים על כך שליולי - אוגוסט אין שום כוונה להיכנע ללא מאבק.

והשבוע בפינתנו "עד כמה רחוק אני מוכנה ללכת כדי לא להגיע לגן השעשועים המהביל שמתחת לבית",  עשיתי טעות של הורים מתחילים. כן, כן, חברים. מצאתי את עצמי בפסטיבל ספארי. לא בספארי. בקניון (כן, אני מכה על חטא. לא, לא אחזור על זה. אף פעם).
ובכן... אין טעם להכביר מילים על העובדה שהקניון פתוח ולא ממוזג. גם לא על כך שלא באמת היו שם זברות וג'ירפות, מכיוון שממילא לא ציפיתי לחיות מהג'ונגל באמצע הקניון.
אבל שגם בהפעלה הראשית, בהצגה, שאליה הכינו אותנו בכריזה במשך שעה וחצי, האטרקציה היתה ג'וק???
ממתי זה נחשב חיה?! מה קרה לכל הארנבים והשרקנים?!
אני את השיעור שלי למדתי :)

ואחרי שצחקנו, די לא יאמן (בעיני לפחות) שלא הייתי כאן כבר חודש...

התחלתי די הרבה פרויקטים בבת אחת ולכל אחד היה חסר בדיוק עוד משהו אחד קטן שעדיין לא מצאתי/הזמנתי ועדיין לא הגיע/לא הצלחתי להחליט איך לסיים וכו' וכו' והכל די נתקע לי באמצע...
אבל! אני מקווה שמעכשיו הפקק מתחיל להשתחרר - תפרתי סוף סוף כיסוי לכרית לארגז שבניתי כבר לפני שנה(!), וגם את הפריטים לקליניקה של אמא שלי כמעט סיימתי.
בינתיים מוזמנים להציץ במגירה ששיפצתי לה (הטכניקה זהה למגירה הזו),

ובמסגרות מאיקאה שצבעתי בצבעים של אמריקנה שכבר הזכרתי כאן ומשמשות בית נהדר לגלויות של נתנאלה ושל יעל יניב.

חוץ מזה, צבעתי גם את הלוח המגנטי כדי שיתאים בצבעים, ועכשיו חסרות רק הכריות והוילון התואם.

יש עוד כמה דברים ממש על סף סיום, אבל בינתיים נשמור אותם כהפתעה :)

מוזמנים לכתוב לי על היצירות שלכם, ובכלל,

עדי

חזרה לשגרה

השבוע הסתיימו להם שני חגים אהובים במיוחד - שבועות ויריד החלומות של נתנאלה.

למרבה הצער, שבועות יחזור שוב רק בעוד שנה (ועד אז אצטרך להתנחם בזיכרונות של עוגת גבינה ובהבטחות שווא של בעלי להכין לי אחת "מתי שאת רק רוצה").

לעומת זאת, יריד החלומות של נתנאלה, חג לחובבי היצירה והעיצוב באשר הם, יתחדש עלינו שוב כבר בעוד מספר חודשים...

גם הפעם ביריד היו המווווווון מציגים, חלק מוכרים, חלק חדשים, אלפי נשים נרגשות, כמה בעלים משועממים עם עגלות (מודה באשמה, גם בעלי נתבקש להגיע על תקן הבייביסיטר) ודוכן אחד שהתור בו אף פעם לא נגמר (נראה אם תנחשו איזה דוכן...)

הגעתי ליריד ביום חמישי בבוקר, ומיד אצתי רצתי לדוכן של יעל יניב לאסוף את ההזמנה שלי - מדבקות אותיות וטפטים.
כרגיל, יעל עושה דברים מדהימים, אבל הפעם כבר לא יכולתי לחכות לטפטים. במיוחד לטפט ספציפי שהזמנתי כדי להשלים פרויקט שתקוע אצלי כבר כמה שבועות.

מגירה ישנה שנמצאה עזובה ברחוב הפכה למדף לחדר של הבנות:

לפני

אחרי

 את המגירה צבעתי בצבעי הגיר של אמריקנה (בארץ משווקים ע"י נתנאלה, אבל אני הזמנתי ב-Jo Ann), הדבקתי טפט, והוספתי מדף קטן (עם דבק נגרים).

אגב, ההדבקה של הטפט לוותה בכרטיס אשראי להחלקה ולמניעת בועות, וגם בהרבה חרדות, אבל אחר כך ראיתי טיפ של יעל יניב שהסבירה איך להדביק מהר ובקלות:

מערבבים מים וסבון כלים בבקבוק עם שפריצר. מקלפים את הנייר בגב הטפט ומניחים את הטפט על הרצפה עם הדבק כלפי מעלה. משפריצים מי סבון על החלק הדביק ואז מדביקים למשטח. ממקמים נכון ומתחילים להחליק את המים החוצה עם כרטיס אשראי. אחרי 24 שעות זה מתייבש והטפט דבוק מושלם.

מבטיחה לנסות ולעדכן איך היה...

בהמשך מיהרתי לדוכן של נתנאלה. היות ואני אדם די אופטימי, היתה לי תקווה שבבוקר לא יהיה תור...
ובכן... לא.
לצערי ביום חמישי כבר לא היה הסט הענק של החותמות, אך עדיין נותרה בידי רשימה באורך של רחוב קטן. התאזרתי בסבלנות, משכנתי את הבנות וכמובן שיצאתי עם מלא שקיות והרגשה שיכולתי להמשיך עוד ועוד...

וכמעט שכחתי - אפילו יצא לי סוף סוף לפגוש את הפנים מאחורי הבלוג - קרן מהבלוג פרפרים, שאותו אני קוראת באדיקות כבר כמה שנים וממליצה לכם בחום להירשם לעדכונים שלה!

משם המשכתי לסדנת פרחים כיפית עם רחלי וגלי, שבה התווספו ל-wish list שלי פאנץ' הפרחים והעלים.

זהו בינתיים. מוזמנים לכתוב לי על החויות שלכם מהיריד ובכלל...

עדי