לוכד חלומות (וחדי קרן)

יום שישי שמח!

בא לי לשתף הפעם במשהו קצת פחות סקראפי - קישוט לתליה על הקיר שהכנתי לבנות שלי.

החודש עלה אתגר פנטזיה בקבוצה של רעות, והחלטתי להכין לוכד חלומות. בעיה אחת קטנה - לוכד חלומות לא הכי מתאים לעולמות הפנטזיה... 

מזל שחדי קרן מתאימים לכל מקום, אז אפשר היה להמשיך בתוכנית המקורית 😅😉

כדי להכין אחד כזה בעצמכם כל שתצטרכו:
חישוק רקמה
בד לבד (לבד לבן)
צמר
חוטים, סרטים ותחרות (כאלה למשל)
ופרחים (לא חובה, אבל תוכלו למצוא כאן כמה רעיונות)

אני אוהבת את המראה הנקי, אז לא ליפפתי מסביב לחישוק, ורק קשרתי את הצמר והסרטים מסביב לחלק התחתון, וקישטתי קצת בפרחים. סך הכל פשוט. אפשר לעצור כאן.

אבל..... אם אתם אוהבים לסבך לעצמכם את החיים, מוזמנים להמשיך איתי הלאה.

את החד קרן הכנתי מלבד בצבע שמנת, שאותו גזרתי על פי תמונה מהאינטרנט. תפרתי 2 שכבות לבד (בד לבד, כן? למרות שבאמת עשיתי את זה לבד ובכוחות עצמי 😏 ) ומילאתי ביניהן באקרילן.

קישטתי קצת את החד קרן עצמו ותליתי אותו במרכז החישוק בעזרת חוט כותנה.

אז זה באמת לא הכי פשוט, אבל גם לא ממש מסובך, לשיקולכם 😊

ואם הכנתם, תהיו חברים ותשתפו!

שבת שלום,
עדי

מסיבת גלידה

שלום לקוראותיי הנאמנות (וגם לקוראים אם הם קיימים)!

הפוסט הבא מוקדש באהבה לכל הסובלים מהחום, חובבי המתוק, ילידי הקיץ, אוהבי החופש הגדול, החגים וגם לחובבי השגרה שממש עכשיו בדרך לאיבוד עשתונות מוחלט.

את הפוסט הזה תכננתי לפרסם מזמן מזמן, אבל איך שכתבתי אותו - התחיל גשם. וחורף. וקר. וזה היה, אפעס, טיפה מגוחך...
אז הוא חיכה בסבלנות, הרבה סבלנות. למרבה הבושה - שנה שלמה...

אבל עכשיו הוא כאן - יומולדת גלידה שיצנן לכם את מה שנשאר מהקיץ!

בעיני מסיבה מוצלחת מורכבת משלושה דברים - משחקים כיפיים, עיצוב מגניב ואוכל קטן. כשמחברים את שלושת האלמנטים האלה לנושא של המסיבה (להלן - גלידה), מייצרים אפקט וואו בלי הרבה מאמץ ובלי להשתגע.

הרעיונות ברובם מפינטרסט, הביצוע שלי ושל קונדיטור הבית :)

בגזרת המשחקים הלכנו על הקלאסיקות - לוח קליעה שאותו בניתי מקאפה עם חור שאליו אמורים לקלוע כדור. נעזרתי בוואשי טייפ סופר מתוק עם ציורים של גלידה, נייר קראפט לגביע ואת כדורי הגלידה צבעתי בדיו דיסטרס.

המשחק השני מעוצב די דומה, רק שכאן היו צריכים להצמיד את הדובדבן על הגלידה. השתמשתי בפונפון עם סקוץ' על בריסטול רגיל, ושוב, צבעתי בדיו דיסטרס.

העיצוב מבוסס על רעיונות מפינטרסט ועל קישוטים מוכנים שקניתי בטייגר (למי שלא מכיר - חנות לפריטים סופר מעוצבים במחירי מקס סטוק שאפשר למצוא כמעט בכל אירופה) ובעצם היו ההשראה למסיבת גלידה. 

גרלנדת גלידות - טייגר

כדורי כוורת (מאיביי כמובן) הפכו לגביעי גלידה בעזרת חרוטים שהכנו מנייר אריזה (קראפט).

האוטו גלידה המהמם מהבלוג הממש מומלץ Oh Happy Day

את העוגיות המקושטות ואת העוגה המושלמת הכין הקונדיטור הפרטי וה-הו כה מוכשר שלי שאת ההדרכות מצא בערוץ היוטיוב של ג'מה (את ההדרכה המושלמת לעוגיות אתם יכולים לראות כאן).

כדי שלא ירעבו הכנו כריכונים וסלט

 

והרי ידוע שאין אין אין חגיגה בלי בלי בלי מקרונים, אז היו גם מקרונים...

אז זהו להפעם, 
גמר חתימה טובה ונתראה בקרוב ביום הולדת טרולים!

יומולדת חגיגה נחמדת

לא יודעת איך עברו כבר 3 חודשים, אבל מסתבר שהזמן טס כשנהנים, ואיכשהו לא הספקתי לכתוב כאן על היומולדת שעשינו לרוני. 

היה ממש כיף, וגם ההכנות לא היו ממש ביג דיל, אז החלטתי בכל זאת לשתף, על אף הדיליי ההיסטרי :)

ניסינו ללכת על חגיגה נחמדת, לא משהו גדול, לא משהו מוגזם, חגיגה. נחמדת. הילדה בסך הכל בת שנה ויהיו לנו המון שנים להפקות יומולדת אם נרצה.

באופן כללי, בנושא ימי הולדת שנה נדמה שהעולם מתחלק ל-2: הפקות מפוארות עם קייטרינג, קייק סמאש, צלם סטילס, צלם וידאו, מפעיל ומתנות לאורחים. בצד השני נמצאים אלה שאומרים שאם הילד לא זוכר, ממש, אבל ממש, אין שום סיבה לחגוג לו.
כשאלה היתה בת שנה עשינו לה יומולדת חיפושית (סקפטים, זה הרגע שלכם, תתכוננו...) והיה נראה שהיא ממש בעניינים.
אז היה ברור לנו שגם הפעם אנחנו לא מוותרים על המסיבה.
אולי בדיעבד היה צריך לשקול שנית. בואו רק נאמר שכלת השמחה רטנה רוב הזמן, הלכה לישון והתעוררה בדיוק לסוף היומולדת שמחה וטובת לב.
לפחות כל השאר נהנו מאוד.

מה שכן, הפעם הייתי חייבת להיות יצירתית במיוחד - פורים (הזהרתי מראש שהתזמון של פרסום הפוסט מעט השתבש), לחץ בעבודה, ובאופן כללי החיים, לא השאירו לי המון זמן להתארגנות כמו בפעמים הקודמות.

ולכן, הפעם בחרנו רק אלמנטים שיחס העלות-תועלת (מבחינת השקעה) בהם הוא הכי גבוה.
הרעיון הראשוני היה יומולדת קרקס, עם המון משחקים מגניבים, שנגנזו בסוף מפאת חוסר זמן להכנה, אז המשכנו עם הנושא, אבל התמקדנו בשולחן מתוקים, ובכמה משחקים שנבחרו בקפידה (הקריטריון המרכזי - לא לוקח הרבה זמן להכין אותם).

למשל - ניפחנו בלונים, הכנסנו לתוכם הפתעות, ותלינו על מסגרת (מציצה מאחור כאן בתמונה). הילדים היו צריכים לזרוק חיצים על הבלונים ולזכות בהפתעות.

עשינו פינת צילום עם אביזרים (מודה ומתוודה - מאיביי), פינת ג'אגלינג וכמובן שולחן מתוקים.

כמו שאפשר לראות - כאן לגמרי זרמנו עם אוירת הקרקס... תפוחים מסוכרים, פופקורן ותירס על מקל.

ולסיום, אי אפשר יום הולדת בלי שקיות הפתעה, או לפחות מיני-מכונת-מסטיקים הפתעה:

הבסיס הוא כמובן כוס חד פעמית חתוכה, מעליה הדבקתי בקבוק עגול מלא בעדשים ולקישוט - מדבקות.

אה, ואין אין אין חגיגה בלי עוגה:

נתראה בשמחות,

עדי

מעשה בחמישה (מיליון) בלונים

במילה אחת - וואו!

אבל זה בכל זאת בלוג, אז מן הראוי להרחיב - הרבה זמן לא היה שבוע כזה...

שבוע שהתחיל עם קצת גשם, ומיד אחר כך בית מוצף, אין חשמל ובכלל נראה פה קצת כמו בקנזס אחרי הטורנדו... חבל שהנעליים האדומות שלי לא הצליחו להחזיר אותי הביתה. אולי סנפירים אדומים היו יכולים להיות יותר מועילים במקרה הזה...

ואומנם כבר כמעט שכחתי (כי מאז סוכות קרה כבר כל כך הרבה), אבל היה גם יום הולדת!

לבקשת כלת השמחה, חגגנו שלושה קייצים בסימן בועות סבון.

והיה ממש ממש כיף - הכנו תמיסת מי סבון (מים, סבון כלים צהוב של פיירי ואבקת קסם שקנינו כאן) ועם חישוקים, מנקי מקטרות ואפילו חובט שטיחים יצאו לנו בועות ענקיות :)

עד פה אני בטוחה שלא חידשתי לכם יותר מדי, אבל כאן נכנס השוס - קניתי באיביי (לדוגמא כאן וגם כאן) מלא מלא מלא כדורי ג'ל שהם בעצם כדורים קטנים שסופחים מים ומתנפחים לגודל של בערך פי 10 (ואפילו יותר) מגודלם המקורי. את כל הכדורים הנחתי בגיגית גדולה, וערב לפני מילאתי אותה במים כדי לתת להם זמן להגיע לגודל מקסימלי.

הרעיון המקורי היה לתת לילדים לחפש בתוך הגיגית כל מיני הפתעות (גולות, כדורים וכו') אבל הילדים התלהבו ובקושי הצליחו להוציא את הידיים מבריכת הכדורים המאולתרת...

תכל'ס, די הבנתי אותם... יתכן שחלפה במוחי המחשבה למלא אמבטיה שלמה בכדורים ולא לצאת ממנה לעולם. יתכן...
בינתיים התנחמתי בכך שבזמן שאני חולמת יש כאלה שעושים - כלת השמחה והאחיינית שלי מיד קלטו את הפוטנציאל ונכנסו להשתכשך בכדורים (שהתמונה ממש לא עושה איתם חסד, לצערי הרב...)

גילוי נאות - ברגע שהכדורים מתחילים להישבר תחת כובד משקלם של הילדים כל התענוג הזה נהפך למשהו די דביק. שלא תגידו שלא אמרתי לכם...

באגף הדקורציה עשינו שני דברים שאהבתי במיוחד - בקבוקים עגולים (בועות סבון, דההה) שנתלו מהעץ והפכו לקישוטים (חדי העין מביניכם יוכלו גם למצוא אותם על השולחן בתור בקבוקי שתיה) ועיגול בלונים ענק.

כובעים של ליצן עם סרט פונפונים - 

ומה עוד?

אה, היה גם אוכל -

עוגיות אוריאו אליהן הדבקנו (עם קצת מים) דף אכיל

קייק פופס

 ואין חגיגה בלי עוגה...

אם יש עוד משהו שפיספסתי בקישורים/הסברים מוזמנים לכתוב לי

ובינתיים שיהיה סופ"ש רגוע ויבש,

עדי

רגל פה, רגל שם

הפוסט הזה מוצא את עצמו נכתב ונמחק כבר כמה פעמים בשבועיים האחרונים...
תכננתי אותו כמו עוד פוסט לגמרי רגיל, וככה גם התחלתי לכתוב אותו, אבל באמצע העבודה עליו היינו בטיפת חלב.

אני עוצרת רגע כדי להזהיר - פוסט קצת אישי ורגשני לפניכם. מי שרואה עצמו נפגע מהענין, מוזמן לדלג לחלק היצירתי :)

כבר כמה שנים שאני מצליחה לא להתרגש מההערות של אחיות טיפת חלב, אבל הפעם, נכשלתי ובגדול. העובדה שהפיצפונת באמת פיצפונת, וירדה עשרות רבות של אחוזונים, הוציאה אותי מאיפוס.

בטיפת חלב כמו בטיפת חלב, מיד טלפון לרופאה שתאבחן את מצבה העגום של היפיפיה החייכנית שלי ומפלס הלחץ לא ירד גם אחרי שראו שהילדה עומדת בכל הדרישות וגם מעבר. אז הרופאה איבחנה. Failure to thrive. ואני נעלבתי נורא... גם בשבילה (כי היא מהממת, משגשגת בטירוף, ואין בה גרם אחד של כשל) וגם בשבילי (כי אז מה אם אמא טובה לא נמדדת בכמות האוכל שהיא מייצרת).תוסיפו לזה רגשות אשם של אמא שתיכף חוזרת לעבודה וקיבלתם, ובכן, אותי. לחוצה ועצבנית.

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשכתבתי את הפוסט, עם המסגרת והמון תמונות של הפיצפונת מסביב.

אז עכשיו, שבוע אחר כך, אני מצליחה לשים את כל הענין בפרופורציה. הילדה תהיה דוגמנית, אין שום סיבה להתאבד על מזבח ההנקה, ולא צריך להקשיב לכל שטות שכל אחד אומר...

ועכשיו לענייננו - הבטחתי שהשולחן מתחיל להתפנות מערימות הפרויקטים הבלתי-גמורים ואני נחושה לקיים את ההבטחה.

כחלק מערימת רגשות האשמה שאני סוחבת איתי על ההבדל בין ההורות לילדה ראשונה להורות לילדה שניה, רציתי להכין מזכרת מהחודשים הראשונים, כמו שעשיתי עם הגדולה.

במקרה הזה, לקח המון זמן עד שכל החלקים בפאזל נמצאו - עד שמצאתי את הדפים המתאימים, ואז הזמנתי את האותיות, וחיכיתי שיגיעו בדואר, וצילמתי עוד פעם ועוד פעם. וזה בלי שבגלל התחלתי עם טביעת הרגל עצמה.

התחלתי עם הטבעה בבצק לפיסול. התוצאה היתה, אמממ... לא משהו, שלא נאמר איומה.

ניסיתי בצק למשחק, חימר קל (דס) עד שהגעתי לתוצאה מושלמת (בעיני).

יחד עם המדבקות של יעל יניב סוף סוף התיישבו לי כל החלקים יחד, וסיימתי.

אני אוהבת מאוד את התוצאה, מקווה שגם אתם...

מוזמנות (ומוזמנים) לשתף ביצירות וגם בחויות מטיפת חלב :)

עדי

הסיפור המוזר על הג'וק והחופש הגדול

בטח לא הבחנתם, אבל החופש הגדול כבר לגמרי כאן.

אצלנו בבית זה עדיין לא ממש מורגש, אבל בקרוב גם בגן של הזאטוטה יצאו לחופש, ובינתיים יש רמזים קטנים, בדמות 40 מעלות חום ואלף אחוזי לחות, שמבשרים על כך שליולי - אוגוסט אין שום כוונה להיכנע ללא מאבק.

והשבוע בפינתנו "עד כמה רחוק אני מוכנה ללכת כדי לא להגיע לגן השעשועים המהביל שמתחת לבית",  עשיתי טעות של הורים מתחילים. כן, כן, חברים. מצאתי את עצמי בפסטיבל ספארי. לא בספארי. בקניון (כן, אני מכה על חטא. לא, לא אחזור על זה. אף פעם).
ובכן... אין טעם להכביר מילים על העובדה שהקניון פתוח ולא ממוזג. גם לא על כך שלא באמת היו שם זברות וג'ירפות, מכיוון שממילא לא ציפיתי לחיות מהג'ונגל באמצע הקניון.
אבל שגם בהפעלה הראשית, בהצגה, שאליה הכינו אותנו בכריזה במשך שעה וחצי, האטרקציה היתה ג'וק???
ממתי זה נחשב חיה?! מה קרה לכל הארנבים והשרקנים?!
אני את השיעור שלי למדתי :)

ואחרי שצחקנו, די לא יאמן (בעיני לפחות) שלא הייתי כאן כבר חודש...

התחלתי די הרבה פרויקטים בבת אחת ולכל אחד היה חסר בדיוק עוד משהו אחד קטן שעדיין לא מצאתי/הזמנתי ועדיין לא הגיע/לא הצלחתי להחליט איך לסיים וכו' וכו' והכל די נתקע לי באמצע...
אבל! אני מקווה שמעכשיו הפקק מתחיל להשתחרר - תפרתי סוף סוף כיסוי לכרית לארגז שבניתי כבר לפני שנה(!), וגם את הפריטים לקליניקה של אמא שלי כמעט סיימתי.
בינתיים מוזמנים להציץ במגירה ששיפצתי לה (הטכניקה זהה למגירה הזו),

ובמסגרות מאיקאה שצבעתי בצבעים של אמריקנה שכבר הזכרתי כאן ומשמשות בית נהדר לגלויות של נתנאלה ושל יעל יניב.

חוץ מזה, צבעתי גם את הלוח המגנטי כדי שיתאים בצבעים, ועכשיו חסרות רק הכריות והוילון התואם.

יש עוד כמה דברים ממש על סף סיום, אבל בינתיים נשמור אותם כהפתעה :)

מוזמנים לכתוב לי על היצירות שלכם, ובכלל,

עדי