יום שני, 30 במאי 2016

אמא יש רק אחת

לאמא שלי יש יום הולדת. ככה זה כל שנה. תמיד מגיע באיזור יום העצמאות, ותמיד (איזה קטע), ממש ממש קרוב לפסח. טירוף.

מה ניתן לאמא שיש לה הכל?! אותנו כמובן!
השנה אמא (ואבא) שלי פרגנו בטירוף, ונסענו לטיול בנות בפראג.
מה יש לומר, מזל שהחלק התיירותי בפראג יחסית קטן, כי השופינג והשינה כמעט לא השאירו לנו זמן שום דבר אחר...

אל תדאגו, ראינו את השעון, ביקרנו בגשר קארל ואפילו הגענו לטייל באיזור היהודי של העיר. אבל האמת שממש לא התכנסנו כאן לשמוע סיפורים על המהר''ל מפראג. וגם לא על הגולם. למרות שהיינו בחדר בריחה (escape room) שזו התמה שלו. מגניב מאוד, אגב, בלי להתחשב בכלל בזה שאני קצת מתמכרת לטרנד חדרי הבריחה.
באופן כללי - תנו לי תחביב יקר שעומד לרושש אותי ואני עפה על זה...


לפני שנגיע לעיקר - מיני אלבום הורס שהכנתי לרגל המאורע - ואפילו בלי שתצטרכו לשאול 'איפה יש חנויות יצירה שוות בפראג?!' הרי לכן המלצה חמה - חוץ מביקור חובה בטייגר, כדאי לחובבות הסקראפ והיצירה שמזדמנות לפראג להרחיק קצת ממרכז העיר לחנות עם מבחר גדול מאוד של חותמות, תבניות חיתוך והבלטה, דפים, סרטים ועוד המון חומרי יצירה, אפילו קולקציות ממש חדשות! המחירים לא בשמיים - יותר זול מבארץ, אבל לא כמו בארה''ב. סה''כ יצאתי מרוצה.
לחנות קוראים Devona והנה הקישור לאתר:
http://www.tvorive-projekty.cz

אחרי כל ההקדמה, קבלו אותו - המיני אלבום הראשון שלי! יותר נכון הראשון שסיימתי, אבל בואו לא נהיה קטנוניים...
הוא בגודל 6*6 אינץ' (15*15 ס''מ), ומכיל 12 עמודים עם המון פתיחות, כרטיסיות ומקום לתמונות וברכות. 


השתמשתי בסטאק שנקרא Spring Fling וזו גם פעם ראשונה שאני קונה ממש קולקציה - את הסטאק, עם הקישוטונים והמדבקות התואמות. ובכן, והרי תובנה שהגיעה זה עתה, ככל הנראה באיחור של כמה שנים טובות (זהירות, ספוילר!) - לקנות קולקציה זה ממש מגניב! כל כך הרבה יותר קל וכיף! תאמינו לי, מישהו שם עושה עבודה טובה מאוד ;)
תודו שהרשמתי אתכם בחדות האבחנה שלי...

כמובן שצילמתי כמה תמונות, אבל הפעם גם הכנתי סרטון stop motion, כדי להיות בטוחה שתתלהבו כמוני :)




 


 
מזל טוב אמא! מקווה שנהנית (אנחנו נהנינו מאוד!) ושנזכה לעוד המון שנים של חגיגות!

נתראה בשמחות,
עדי

יום שני, 23 במאי 2016

בקשה לא שגרתית

התלבטתי הרבה האם לכתוב על היצירה הזו. ובכלל, מוזר בעיני לקרוא לה יצירה.

בערב יום השואה האחרון התקשרה חברה ואמרה שיש לה בקשה לא שגרתית, אם אני מוכנה לעזור.
הבקשה לא ממש הרתיעה אותי וכמובן שאמרתי כן. 

האמת שאני עדיין לא כל כך מצליחה לכתוב על זה... אם לספר בקצרה סיפור ארוך ועצוב - ענבל, בחורה צעירה, חלתה בסרטן כשנתיים, ולפני מספר ימים מצבה הדרדר בפתאומיות.
לענבל יש ילדה קטנטונת, שלדברי אנשי המקצוע צריכה מזכרת מוחשית מאמה.
מכיוון שענבל היתה יוצרת בנשמתה, הקרובים לה חשבו שהיא היתה מאוד שמחה אם היתה לה ההזדמנות להכין את המזכרת במו ידיה. באותו שלב זה כבר לא היה רלוונטי, אז עלה הרעיון להשתמש בחומרים שהיא אהבה ובחרה.
באותו ערב הגיעו אלי חומרי יצירה מהחדר של ענבל - בדים, סרטים, קישוטים ודפים.
קשה לתאר את ההרגשה הזו, 'לחטט' בחומרים שלה - בדים, שרואים כמה מחשבה הושקעה בבחירה של כל אחד מהם, מקופלים בזהירות וארוזים בקופסאות שקופות. דפי דקופאז' של בל אנד בו, בדיוק כמו אלה שיש לי. לא יכולתי להשאיר אותם לא גמורים. הדבקתי את השכבות אחת על השניה, וצירפתי להם דפי רקע מתאימים.
הרגשתי שנפתח לי צוהר לנפש של ענבל, ובו זמנית גם שאני חודרת לה לפרטיות בצורה שרק מי שאסף דף אחרי דף, חתיכת בד אחרי חתיכת בד, יכול להבין. ניסיתי מאוד למצוא את השילובים והעיצוב שימצא חן בעיניה...
ישבתי לעטוף את הקופסא ולקשט אותה, ולמחרת בבוקר נתתי אותה לחברה של ענבל. כמה שעות אחר כך, ענבל נפטרה.


קצת פסיכולוגיה בגרוש - אני מניחה שהסיפור נגע כל כך לליבי בגלל הדימיון שהרגשתי בינינו - האהבה ליצירה, הגיל, הילדה הקטנה...
מכיוון שרוב הקוראים כאן הן קוראות, שחברות באותן קבוצות יצירה בפייסבוק, קונות באותן חנויות ומעריכות דברים דומים, החלטתי לשתף אתכן בסיפור של ענבל, שנכנסה לי עמוק ללב, ואולי היתה שמחה לדעת שגם בקהילת היוצרות זוכרים אותה...

רק בריאות,
עדי