מיני אלבום, מקסימום געגוע

האמת, לא חשבתי שהנסיעה שלהם תהיה עניין גדול עד כדי כך (עבורי כמובן... הצלחתי להבין שבשבילם זה די ביג דיל...).
כן, היא גיסתי. כן, אני אוהבת אותה מאוד ואת המשפחה שלה.
אבל הנחתי שהחיים יחזרו למסלולם די מהר. זו האמת.

ואז הם נסעו. לרילוקיישן, ללא כרטיסי טיסה חזרה. התגעגעתי מאוד (עדיין...), והרגשתי עד כמה הם חסרים.
ארבעה חודשים מהנסיעה שלהם, ארבעה חודשים בהם אני צריכה כמעט כל ערב אני צריכה לנהל את אותה שיחה - לא, לולי, הם עוד לא חזרו. לא, אני לא יודעת מתי הם חוזרים. כן, גם אני מתגעגעת. לא, אי אפשר לנסוע לאמריקה מחר. כן, צריך ללכת לישון. עכשיו'.

ועכשיו היה לה יום הולדת. וחשבתי לא מעט, אתם מכירים, מה קונים למישהו שיש לו הכל ושאמזון מתחייבים ליום אחד משלוח עד הדלת שלו? כלומר- חפצים או קניות משום סוג הן מחוץ לתחום למי שגר בארצות הברית. אז עוברים ל- plan B - עבודת יד. או, כאן הדמיון התחיל לעבוד שעות נוספות.

יום לפני הנסיעה שלהם הזמנו צלמת לשעתיים לצילומי משפחה. הגיעה שירה ראש (יכולים לחפש אותה בפייס - שירינקה) והעבירה איתנו שעתיים מדהימות (זה אם לא סופרים את זה שרוני פשוט לא הפסיקה לבכות כל הצילומים. פוטוגני סך הכל).

בסופו של דבר, זו הפכה להיות מתנת יום ההולדת שלי לגיסתי האהובה. 
מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, שיארוז את הגעגועים ואהבה אליהם. בחרתי בקפידה את התמונות הכי טובות מאותו יום צילומים והפכתי אותן לאלבום מתנה שנסע אליה לארצות הברית.

תהליך העבודה היה מאומץ, כדי לעמוד בדד ליין של היום הולדת. כל ערב ישבנו (גייסתי גם את בעלי לנושא, בכל זאת, אחותו), דפדפנו שוב ושוב בתמונות וניסינו להרים אותן עוד קצת עם עיצוב הורס. כשמחברים תמונה שאוהבים עם עיצוב שהולם אותה, משהו קטן בלב פשוט עף :)

השתמשתי בסטאק Life in Color של Simple Stories והקישוטים המתאימים לו.
בנוסף, לכריכה השתמשתי בחיתוך עץ שפשוט התאים בול (מכאן). את הכיתוב צבעתי על ידי טפיחה עם דיו ורסה מארק, ומעל הבלטה באבקת אמבוסינג נחושת.
השתמשתי כמובן בדפי בסיס קראפט, האהובים עלי כל כך, מכאן,
בדבק דו"צ סקור-טייפ וגם בדבק הזה שרעותא מביאה (שהאמת, בעיני הם די זהים, אז לכו על האפשרות המשתלמת יותר...)

אז הנה התמונות. הכל כלול, גם הגעגועים.

אז מה עוד נותר לומר?
מזל טוב לך גיסתי האהובה! מחכים שתחזרו...

על רגל אחת

גם אחרי כמעט חמש שנים בעולם הסקראפ, יש כמה דברים שאני משתדלת להימנע מהם - מיקסד מדיה, צבעי מים ואני מודה ומתוודה שגם משימות קומפוזיציה למיניהן מלחיצות אותי...

אבל כשאין ברירה, אז אין ברירה :)
החלטתי להשתתף באתר layout של רעותא, ולצורך כך הייתי צריכה לגייס את כל היצירתיות שלי...

במקרה הכינותי מראש טביעת רגל קטנטנה ב-iClay, ואחרי שהיא המתינה כל כך יפה שאעשה איתה משהו, החלטתי להשתמש בה לתמונת עומק (המסגרת מאיקאה).

חדות העין ביניכן אולי זוכרות שכבר עשיתי משהו כזה (ומי שלא, מוזמנת לכאן לראות), אבל לדעתי הפעם יצא הרבה יותר יפה! 

השתמשתי בקיט שנקרא (Rock-a-bye baby (boy, כולל כל הקישוטים הנלווים (לא לדאוג, כל מה שנשאר ישמש אותי לאלבום השנה הראשונה של הגוזל). 

את הסטאק תוכלו למצוא כאן

iClay, למי שלא מכירה, הוא חימר קל וקצת דביק שמתייבש באוויר. אפשר למצוא אותו בכל חנויות היצירה, וגם כאן

וכמובן שאי אפשר בלי דבק דו"צ שעושה את העבודה מהר ובלי גלים (מכאן)

וטיפ קטן למי שמתכננת משהו כזה - אני התעכבתי עם הטבעת כף הרגל עד גיל שלושה וחצי חודשים, ולדעתי הרגל כבר טיפה גדולה בגיל הזה. כדאי לעשות את זה סביב גיל חודש-חודשיים כי כף הרגל נכנסת יפה בעיגול, והפרופורציות שלו הרבה יותר מתאימות לדף 30*30...

אפשרות נוספת - לא ללדת ילדים באחוזון 75. גם אופציה. 

ועד הפעם הבאה, כרגיל, מקווה שנהניתן וכמובן שאשמח לשמוע מכן :*
עדי

שמונה ימים של כריסמס

*** הפוסט נערך ב-24.12.17 - לבקשתכן הוספתי מידות***

בוקר טוב לכל קוראותיי היקרות,

מקווה שאתן אוהבות את חנוכה לפחות כמוני (שזה אומר ממש אוהבות!) כי הפעם אני בפוסט חגיגי לכבוד החג :)

כל שוחרת פינטרסט \ מגזיני DIY \ סטוקרית בלוגים שהיא גם, מה לעשות, יהודייה, מתקשה בעונה הזו של השנה. עצים מנצנצים, שלג, שילוב צבעים שרק בחלק הזה של השנה אשכרה עובד (ירוק, אדום לבן??? WTF?). ואנחנו? לנו יש חנוכייה. וסופגנייה. וכד. לא בדיוק אלמנטים שמייצרים סקראפ מפעים. 

את האמת, נכון דמיינתן איך אתן מפוצצות את הבית בכדורים המטאליים האלה? בענפים אלגנטיים, איילים, מזחלות ועוד ועוד (ועוד ועוד).

במקום להתבאס החלטתי לגייר.
השנה אנחנו מגיירים את ה-advent calender. לוח שמשמש לספירה לאחור עד הכריסמס (טפו!).

ובגרסה הכשרה למהדרין- לוח לספירת ימי החנוכה. ובכל יום, קופסא קטנה עם הפתעה.
ההשראה הגיעה מ-advent calendar שראיתי במגזין האהוב שלי (שזה קצת כמו לאישה, את קונה את זה כדי לפנק את עצמך ובפועל מבינה שזה גורם לך להרגיש רע עם עצמך רוב הזמן).

הקופסאות ישמחו לקבל כל דבר לתוכן- מטבעות שוקולד, סוכריות, מדבקות קטנות ליצירה, פתיתי פראפין ופתיל ליצירת נר וכל רעיון אחר שעולה על דעתכן.

הקופסאות ומדבקות החנוכיה היו הזדמנות מעולה לבחון למה מסוגלת מכונת החיתוך החשמלית שלי (קריקאט). התוצאה- היא מסוגלת להכל. היכולת של המכונה הזו לחתוך ויניל הורגת אותי בקטע טוב כל פעם מחדש.

השתמשתי בצ'יפבורד לבן מהחנות של רעותא, שמה שנחמד בו זה שהוא כבר חתוך בול בגודל שהתאים לי (15*20 ס"מ) - https://goo.gl/isX4Ry
בדבק טאקי לבן https://goo.gl/Ex5Zp6
ובשידרה הדבקתי קראפטקס כדי שתהיה גמישה וחזקה, ולא תיקרע :)

מידות:

צ'יפבורד - 2 כריכות במידה 20*15 ס"מ ולשדרה צ'יפבורד במידה 2.5*20 ס"מ.

הקראפטקס צריך להיות 8.5*25 ס"מ

והקראדסטוקים של הכריכה 15*25.

התוספות באורך של הקראפטקס והקארדסטוק נועדו כמובן כדי להשאיר מרווח מספיק לעיטוף ושימו לב להשאיר מספיק רווח בין הצ'יפבורדים (אני השארתי חצי ס"מ).

הקופסאות עצמן הן ברוחב 6 ס"מ, גובה 2.5 ס"מ ואורך 3.5 ס"מ.

אפשר כמובן לשחק עם המידות איך שתרצו.. 

קבלו אנקדוטה על מכונות חיתוך חשמליות. כביכול, זה חוסך מלא זמן. אתה שולח לחיתוך, המכונה חותכת בזמן שאתה ממשיך בעניינך. בפועל יש בעיה. זה כל כך מגניב שלאורך החיתוך כולו אני פשוט בוהה במכונה עובדת. אז לא חסכוני בזמן אבל סופר מגניב, וטומן בחובו פשוט אינסוף אפשרויות.

יאללה, ספרו לי בתגובות, מה (או מי) בא לכן לגייר?

I'll go first - ג'סטין טימברלייק

 

על קיפודים וחיות אחרות

השבוע נחה עלי רוח קוצנית מעט, ושלחה אותי להכין 2 כרטיסי קיפודים -
אחד, ישראלי לגמרי, שכולו מאיירת אחת מוכשרת בטירוף ושמה מיכוש.
והכרטיס השני - כרטיס סליידר 100% אמריקאי, בסגנון וגם בחומרים.

הראשון, כרטיס נפתח ("gate fold") עם סגירה משתלבת (זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע).

הדפים הם של מיכל מרקו, הלא היא מיכוש, ואת הקיפוד לקחתי מספר המדבקות שלה.

את הבסיס של הכרטיס (הקארדסטוק הלבן) חתכתי בגודל "10 על "6 וקיפלתי במרחק של "2.5 מהקצוות (המידות באינצ'ים).
חתכתי 2 רצועות נייר מדוגם בגודל 7/8 5 על 3/4 2 (כלומר קטן בשמינית מהבסיס) והדבקתי על הבסיס.  
את המדבקה של הקיפוד הדבקתי על קארדסטוק לבן וחתכתי עם תבנית חיתוך עגולה. 
חתכתי עיגול נוסף, קצת יותר גדול, מקארדסטוק אפור, שבמרכזו חתכתי עיגול נוסף, באותו גודל של הקיפוד. יוצא שמתקבל מעין חישוק טיפה יותר גדול מהקיפוד.
את הקיפוד הדבקתי על צד אחד בלבד בדיוק במרכז הכרטיס, כך שחצי ממנו מודבק והחצי השני משוחרר. 
עם החישוק עושים בדיוק אותו דבר רק בצד השני - מורחים דבק רק על חצי חישוק וממקמים אותו כך שהוא נמצא בדיוק מסביב לקיפוד.

לכרטיס השני, גם הוא קיפודי, השתמשתי בסטאק של echo park שנקרא The Story of Fall מהחנות של רעותא, ובינתיים כבר אזל...

הדשא נחתך באמצעות תבנית חיתוך, וגם המסילה עליה מתהלך הקיפוד להנאתו :)

מדביקים את הקיפוד על חתיכת דבק דו"צ גבוה ומהצד השני עוד חתיכת נייר שגדולה קצת במעט מרוחב המסילה. אפשר להשתמש גם בפלסטיק ייעודי (למשל של MFT) כדי להגביה את הקיפוד או בסיכה מתפצלת (אם תרצו הדרכה מצולמת לכרטיס סליידר מהסוג הזה, תכתבו לי בתגובות ואצלם הדרכה :) )

ועד הפעם הבאה, מוזמנות לכתוב לי :)

עדי

משקיעה / שוקעת

מכירים את זה שתכננתם משהו כיפי/מיוחד/סופר מושקע, סיפרתם לילדים והופ! הוציאו לכם את כל האוויר מהמפרשים?

איכשהו, עם מתבגרת בת חמש ועוד אחת שהתחילה באיחור את המרד של גיל שנתיים, זה קורה לי הרבה...
נעלי בית מהממים של חד קרן? כמובן, התקף זעם של הגדולה.
כרטיסים להצגה בחנוכה בלי להתייעץ? איזו עזות מצח!
נגמרו התפוחים? אכן סיבה להתפלש בחול בגן שעשועים ולצווח עד שיגיע מישהו מהרווחה לבדוק מה קורה. וכך הלאה...

אבל... לפעמים זה מסתדר. לעיתים קורה שמה שתכננתי מתיישב בול על הרצון ו/או הצורך של הילדים. וכשזה קורה, באמת שקשה לתאר את הנחת...

אז חגגנו יום הולדת בגן (וגם בבית כמובן, אבל על זה בפעם אחרת), והתבקשנו להביא "איגרת מעוטרת" (ציטוט, כן?) ואלבום של הילדה.

למרבה הבושה, לילדה אין אלבום מאז שהיא בת שנה.

ומה תעשה אמא שיש לה חדר שלם שרק מחכה שיעשו איתו משהו?? בדרך כלל התשובה היא תראה עוד פרק של חברות, אבל  מכיוון שמדובר בהזדמנות של פעם בחיים (או פעם-פעמיים בשנה, גג!), אז התשובה המתבקשת היא - אלבום! וליתר דיוק - מיני אלבום!

לא ממש ידעתי באיזו סוג של אלבום לבחור. במקרה הזה היו שני אילוצים עיקריים שדי סגרו לי את הפינה - 

1. היו לי בערך שעתיים כדי להכין אותו
2. הייתי צריכה להכין משהו די עמיד, כדי שהיא תוכל לקחת לגן באופן קבוע (מסתבר שזה פותר את ענין הגעגוע :) )

החלטתי על כריכת ספירלה (השתמשתי ב-Bind it all) מכיוון שזה הכי זריז ופשוט, ולטובת העמידות השתמשתי ב- fuse tool וניילוניונית מתאימות. 

חוץ מזה, העיצוב הוא מינימליסטי (האנדרסטייטמנט של המאה), בעיקר מפאת חוסר זמן, אבל לא התאפקתי ועשיתי כריכת שייקר :)

עוד משהו קטן בקשר לכריכה - הדף של הכריכה הוא בעצם לא ממש נייר - החברה שמייצרת את ה-fuse tool, We R memory keepers, ייצרה גם ליין של ניירות שמתאימים לפיוז טול, שעשויים מסוג כלשהו של פלסטיק שמדמה נייר. זה מאפשר לפיוז טול לעבוד ישירות על ה"ניירות" האלה, עם או בלי הניילונים שלו.

לאלבום וגם לאיגרת המעוטרת השתמשתי בסטאק Let's Party של Simple Stories, עם קישוטים תואמים.

אז יאללה, לתמונות:

נהניתן?
אשמח אם תכתבו לי :) 
עדי

מסיבת גלידה

שלום לקוראותיי הנאמנות (וגם לקוראים אם הם קיימים)!

הפוסט הבא מוקדש באהבה לכל הסובלים מהחום, חובבי המתוק, ילידי הקיץ, אוהבי החופש הגדול, החגים וגם לחובבי השגרה שממש עכשיו בדרך לאיבוד עשתונות מוחלט.

את הפוסט הזה תכננתי לפרסם מזמן מזמן, אבל איך שכתבתי אותו - התחיל גשם. וחורף. וקר. וזה היה, אפעס, טיפה מגוחך...
אז הוא חיכה בסבלנות, הרבה סבלנות. למרבה הבושה - שנה שלמה...

אבל עכשיו הוא כאן - יומולדת גלידה שיצנן לכם את מה שנשאר מהקיץ!

בעיני מסיבה מוצלחת מורכבת משלושה דברים - משחקים כיפיים, עיצוב מגניב ואוכל קטן. כשמחברים את שלושת האלמנטים האלה לנושא של המסיבה (להלן - גלידה), מייצרים אפקט וואו בלי הרבה מאמץ ובלי להשתגע.

הרעיונות ברובם מפינטרסט, הביצוע שלי ושל קונדיטור הבית :)

בגזרת המשחקים הלכנו על הקלאסיקות - לוח קליעה שאותו בניתי מקאפה עם חור שאליו אמורים לקלוע כדור. נעזרתי בוואשי טייפ סופר מתוק עם ציורים של גלידה, נייר קראפט לגביע ואת כדורי הגלידה צבעתי בדיו דיסטרס.

המשחק השני מעוצב די דומה, רק שכאן היו צריכים להצמיד את הדובדבן על הגלידה. השתמשתי בפונפון עם סקוץ' על בריסטול רגיל, ושוב, צבעתי בדיו דיסטרס.

העיצוב מבוסס על רעיונות מפינטרסט ועל קישוטים מוכנים שקניתי בטייגר (למי שלא מכיר - חנות לפריטים סופר מעוצבים במחירי מקס סטוק שאפשר למצוא כמעט בכל אירופה) ובעצם היו ההשראה למסיבת גלידה. 

גרלנדת גלידות - טייגר

כדורי כוורת (מאיביי כמובן) הפכו לגביעי גלידה בעזרת חרוטים שהכנו מנייר אריזה (קראפט).

האוטו גלידה המהמם מהבלוג הממש מומלץ Oh Happy Day

את העוגיות המקושטות ואת העוגה המושלמת הכין הקונדיטור הפרטי וה-הו כה מוכשר שלי שאת ההדרכות מצא בערוץ היוטיוב של ג'מה (את ההדרכה המושלמת לעוגיות אתם יכולים לראות כאן).

כדי שלא ירעבו הכנו כריכונים וסלט

 

והרי ידוע שאין אין אין חגיגה בלי בלי בלי מקרונים, אז היו גם מקרונים...

אז זהו להפעם, 
גמר חתימה טובה ונתראה בקרוב ביום הולדת טרולים!

שנה טובה ומאירה (חלק ב')

שלום לכולם!

איזה כיף שחזרתם :)

למי שפספס את החלק הראשון ובכל זאת רוצה להכין שנה טובה שהיא בעצם כרטיס גירוד - מוזמן לבקר בפוסט שפרסמתי אתמול, ממש כאן.

אתמול התחלתי לספר לכם על הכרטיס השני שהכנו בסדנה ולמה בעצם אני כל כך גאה בו?

אומנם למדתי הנדסה ואפילו המשכתי לתואר שני, אבל פיזיקה נשארה עבורי חידה בלתי פתורה. בתיכון למדתי כימיה והתאהבתי, ומאז שמרתי מרחק מכל מה שהריח מפיזיקה. עד שבשנה הראשונה של התואר הראשון נאלצתי להתמודד עם הפחדים.

עכשיו אמור לבוא סיפור סינדרלה המלמד אתכם שאם רק תרצו משהו ותשקיעו בו מספיק - תצליחו.

אל תאמינו לאגדות. מדובר בשטויות מוחלטות. 

אז למדתי מלא לפיזיקה. מכאניקה וגם חשמל. והכנתי את כל שיעורי הבית. ואם מכאניקה עוד היה איכשהו נשמע הגיוני (כמובן אחרי שמתעלמים מהנחות יסוד כמו מוט אינסופי ועוד שטויות מעין אלו), חשמל זה פשוט סינית למתקדמים.

כמה שלא הפכתי את זה, הגעתי למסקנה שיש אנשים שפשוט אין להם את זה - 60 במבחן ועברתי הלאה. בערך.

אבל!!!

לפני כמה חודשים נתקלתי בפוסט של הבלוגרית האמריקאית Sandy Allnock שהכינה כרטיס עם קיט של חברת Chibitronics, שמיועד לבתי ספר וחובבי סקראפ ובעצם מלמד בניית מעגלים חשמליים ברמה של ילדים בגן חובה (פלוס מינוס).

מכיוון שאני חובבת גימיקים ידועה, מיד רכשתי לי קיט כזה, שישב וחיכה בסבלנות שזמנו יגיע.

והנה, ראש השנה בפתח, הסטאק שתכננתי לקנות לסדנה אזל, וחייבים למצוא רעיון מקורי!

מיד שלפתי את הקיט ה-הו כה מגניב שלי, והכנתי שנות טובות מאירות!

מוזמנים להציץ על כל שלבי ההכנה, החל מבניית המעגל עצמו, דרך הוספת הנורות (שמגיעות בכל מיני צבעים), הסוללה והכרטיס עצמו:

הבנות בסדנה התלהבו בטירוף, וכמובן שגם אני!

אז באמת שתהיה לכם שנה טובה, מבורכת, מלאה ביצירה מכל הסוגים, והעיקר - תהיו בריאים!

שלכם,

עדי