אחיות או לא להיות

כשראיתי לראשונה את חפיסת הקלפים הגברית שהכינה יעל (מהבלוג קונדסונים), התעלפתי.
כשהיא פרסמה את החפיסה בגרסה הנשית, ועוד כולל הדרכה, היה לי ברור ש-כזה, אני פשוט חייבת לעשות. רק לא ידעתי למי...

לא חיכיתי הרבה זמן, וההזדמנות פשוט הציגה את עצמה - היש יותר טוב מיום הולדת עגול לאחותי בשביל קופסה מופלאה שכזו?

אז קודם כל, כדי שתהיו רגועים, הנה הקישור להדרכה - קלפי יום הולדת

ורשימת חומרים, רובם ככולם מרעותא:

דפים מדוגמים - מיכוש

מדבקות תואמות - מיכוש
מדבקות שקופות של Tea&Soda
דבק דו"צ

השתמשתי גם בדפי בסיס אפורים, שלצערי כבר אזלו...

ועכשיו אפשר להתפנות לתמונות -

הלכתי כאן על ברכות קלילות, בעיקר עקב העדר שיתוף פעולה ;) והברכה היותר רצינית בכרטיס, שאותו לא הספקתי לצלם :|

 
כרגיל, אשמח מאוד לשמוע מכם,
עדי

בחן את עצמך - האם אתה פופי או בראנץ'?

כבר סיפרתי כאן כמה אוהבים אצלנו בבית את הסרט טרולים (מי שלא זוכר שמיד יתבייש לו, ויכנס לקרוא כאן), שהוא סרט חובה לכל מי שאוהב לשיר (ולרקוד ולחבק) בכלל ולסקראפריות בפרט.

השנה לכבוד יום ההולדת של יורשת העצר הוחלט על מסיבת דובי פנדה. מיד אחרי שהתחלתי להזמין קשים עם הדפס במבוק באיביי, ולהתלהב עד אין קץ מיומולדת בצבעי שחור-לבן-ירוק, הנושא הוחלף במעמד צד אחד ליום הולדת טרולים.

מכיוון שאני, הלא, זורמת (כאן המקום ל-נו, ודאי, מה השאלה?!), הסכמתי. ואם להתפלסף רגע, להיות קצת יותר פופי וקצת פחות בראנץ'...
אה, כן, וגם בגלל שאין לתאר כמה דברים מדהימים יש בפינטרסט כשמחפשים יום הולדת טרולים...

אז לאחר שנרגענו מהחרדה הקלה שאחזה בנו כשהבנו שלראשונה אנחנו מארחים 20 ילדים למסיבת יום הולדת, התחלנו להתכונן...

כמו שאמרתי, הפינטרסט מלא ברעיונות עיצוביים (מטורפים יותר או פחות) ומשחקים (סטנדרטיים יותר או פחות) שעזרו לנו לארגן יומולדת DIY מא' ועוד ת' (כמעט).

 לא תמיד אני עפה על עצמי עד כדי כך, אבל מה יש לומר... היה הורס! ;) 

 
נתחיל בחלק החחשוב ביותר (עבורי) - הקישוט.

כובעי טרולים לכל ילד שהכנתי מכובעים של ליצן (קנויים) עטופים ברצועת טול.

את הזר הפרחוני של ילדת יום ההולדת החלפנו בשיער של פופי שאותו הכנתי מכובע שעליו הדבקתי מנקי מקטרות.

 את שרשרת הגדילים ה-הו כה טרנדית היה אפשר להכין לבד מנייר משי (ויש אפילו הדרכה בבלוג של מיכלי), אבל האמת שהתעצלתי וקניתי ניירות חתוכים באיביי, ונתתי לילדת היומולדת להכין אותם, עד שנמאס לה :)

גם את הרעיונות למשחקים אספתי ברחבי הפינטרסט, ויחד עם התגלית המרעישה שלבעלי יש בית דפוס מתחת לעבודה, יצאו כמה משחקים מתוקים מאוד - 
אן-דן-דינו - בחלק מהכוסות נמצאות הפתעות קטנות, והילדים צריכים לעשות אן-דן-דינו כדי לבחור כוס ולקוות שתהיה בתוכה הפתעה. הכוסות מודבקות לקאפה גדולה בדבק חם, וצריך לתלוש אותן כדי לגלות האם הכוס ריקה או לא. 
יש כאן בערך פי 2 כוסות ממספר הילדים ומכיוון שהילדים עדיין קטנים, ולא רצינו שיתאכזבו - הפתעות כמספר הילדים. 

המשחק השני נחל קצת פחות הצלחה אצל הילדים (בני חמש). הרעיון מבוסס על המשחק הותיק מאוד של לנעוץ את הזנב לחמור, כשהעיניים מכוסות, אבל כאן הם היו אמורים להדביק את האף של פופי.
הגרפיקה החינמית נלקחה מהאתר של Party in a box והדפסנו אותה בבית דפוס בעלויות לגמרי סבירות. את האפים של פופי גזרתי, והדבקתי עליהם חתיכת דבק דו"צ, למרות שבטח אפשר להשתמש גם בסקוץ' או כל רעיון אחר שעולה בדעתכם..

המשחק האחרון, הלא הוא הבינגו (!!!), היה הכי מוצלח מבחינת הילדים. לא הספקתי לצלם תוך כדי היומולדת, אבל אתם יכולים להוריד אותו בקישור החינמי הזה ולהדפיס בבית או בבית דפוס. שוב, אני ממליצה על נייר כרומו בבית דפוס, יוצא מוש!  ;)

ואחרון אחרון חביב - האוכל...
לאחר משא ומתן מתיש על כמות הממתקים שיהיו (אמא, באמת, את לא יודעת מה זה יומולדת?!?!?! את לא יודעת שזה עם הרבה ממתקים?!?!?!), הוחלט בין היתר על סוכריות על מקל.
גם את הסוכריות עטפנו בריבועי טול כחול, סגול וורוד (2 או 3 שכבות טול לכל סוכריה. היה יותר יפה בעיני להוסיף עוד טול, אבל כבר לא היתה לי סבלנות לגזור עוד ריבועים) וקשרנו עם סרט סאטן שעליו הודבק פרח שפינצ'צ'תי מנייר תכלת. את הסוכריות הכינה כלת השמחה בעצמה, אז אתם יכולים להרגיש חופשי להזמין את הילדים להשתתף בהכנות...

על העוגה, כרגיל, החצי הטוב שלי, כולל פופי ובראנץ' קטנים וחמודים שהגיעו אלינו מסין הרחוקה - 

 

ותראו כמה יפה צבעתי את הקיר בבית כדי שיתאים בול ליומולדת (אל דאגה, לא באמת בשביל היומולדת...) -

מוזמנים ומוזמנות כמובן לכתוב לי ובינתיים שיהיה לילה טוב וחלומות פז,

עדי

מיני אלבום, מקסימום געגוע

האמת, לא חשבתי שהנסיעה שלהם תהיה עניין גדול עד כדי כך (עבורי כמובן... הצלחתי להבין שבשבילם זה די ביג דיל...).
כן, היא גיסתי. כן, אני אוהבת אותה מאוד ואת המשפחה שלה.
אבל הנחתי שהחיים יחזרו למסלולם די מהר. זו האמת.

ואז הם נסעו. לרילוקיישן, ללא כרטיסי טיסה חזרה. התגעגעתי מאוד (עדיין...), והרגשתי עד כמה הם חסרים.
ארבעה חודשים מהנסיעה שלהם, ארבעה חודשים בהם אני צריכה כמעט כל ערב אני צריכה לנהל את אותה שיחה - לא, לולי, הם עוד לא חזרו. לא, אני לא יודעת מתי הם חוזרים. כן, גם אני מתגעגעת. לא, אי אפשר לנסוע לאמריקה מחר. כן, צריך ללכת לישון. עכשיו'.

ועכשיו היה לה יום הולדת. וחשבתי לא מעט, אתם מכירים, מה קונים למישהו שיש לו הכל ושאמזון מתחייבים ליום אחד משלוח עד הדלת שלו? כלומר- חפצים או קניות משום סוג הן מחוץ לתחום למי שגר בארצות הברית. אז עוברים ל- plan B - עבודת יד. או, כאן הדמיון התחיל לעבוד שעות נוספות.

יום לפני הנסיעה שלהם הזמנו צלמת לשעתיים לצילומי משפחה. הגיעה שירה ראש (יכולים לחפש אותה בפייס - שירינקה) והעבירה איתנו שעתיים מדהימות (זה אם לא סופרים את זה שרוני פשוט לא הפסיקה לבכות כל הצילומים. פוטוגני סך הכל).

בסופו של דבר, זו הפכה להיות מתנת יום ההולדת שלי לגיסתי האהובה. 
מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, שיארוז את הגעגועים ואהבה אליהם. בחרתי בקפידה את התמונות הכי טובות מאותו יום צילומים והפכתי אותן לאלבום מתנה שנסע אליה לארצות הברית.

תהליך העבודה היה מאומץ, כדי לעמוד בדד ליין של היום הולדת. כל ערב ישבנו (גייסתי גם את בעלי לנושא, בכל זאת, אחותו), דפדפנו שוב ושוב בתמונות וניסינו להרים אותן עוד קצת עם עיצוב הורס. כשמחברים תמונה שאוהבים עם עיצוב שהולם אותה, משהו קטן בלב פשוט עף :)

השתמשתי בסטאק Life in Color של Simple Stories והקישוטים המתאימים לו.
בנוסף, לכריכה השתמשתי בחיתוך עץ שפשוט התאים בול (מכאן). את הכיתוב צבעתי על ידי טפיחה עם דיו ורסה מארק, ומעל הבלטה באבקת אמבוסינג נחושת.
השתמשתי כמובן בדפי בסיס קראפט, האהובים עלי כל כך, מכאן,
בדבק דו"צ סקור-טייפ וגם בדבק הזה שרעותא מביאה (שהאמת, בעיני הם די זהים, אז לכו על האפשרות המשתלמת יותר...)

אז הנה התמונות. הכל כלול, גם הגעגועים.

אז מה עוד נותר לומר?
מזל טוב לך גיסתי האהובה! מחכים שתחזרו...

על רגל אחת

גם אחרי כמעט חמש שנים בעולם הסקראפ, יש כמה דברים שאני משתדלת להימנע מהם - מיקסד מדיה, צבעי מים ואני מודה ומתוודה שגם משימות קומפוזיציה למיניהן מלחיצות אותי...

אבל כשאין ברירה, אז אין ברירה :)
החלטתי להשתתף באתר layout של רעותא, ולצורך כך הייתי צריכה לגייס את כל היצירתיות שלי...

במקרה הכינותי מראש טביעת רגל קטנטנה ב-iClay, ואחרי שהיא המתינה כל כך יפה שאעשה איתה משהו, החלטתי להשתמש בה לתמונת עומק (המסגרת מאיקאה).

חדות העין ביניכן אולי זוכרות שכבר עשיתי משהו כזה (ומי שלא, מוזמנת לכאן לראות), אבל לדעתי הפעם יצא הרבה יותר יפה! 

השתמשתי בקיט שנקרא (Rock-a-bye baby (boy, כולל כל הקישוטים הנלווים (לא לדאוג, כל מה שנשאר ישמש אותי לאלבום השנה הראשונה של הגוזל). 

את הסטאק תוכלו למצוא כאן

iClay, למי שלא מכירה, הוא חימר קל וקצת דביק שמתייבש באוויר. אפשר למצוא אותו בכל חנויות היצירה, וגם כאן

וכמובן שאי אפשר בלי דבק דו"צ שעושה את העבודה מהר ובלי גלים (מכאן)

וטיפ קטן למי שמתכננת משהו כזה - אני התעכבתי עם הטבעת כף הרגל עד גיל שלושה וחצי חודשים, ולדעתי הרגל כבר טיפה גדולה בגיל הזה. כדאי לעשות את זה סביב גיל חודש-חודשיים כי כף הרגל נכנסת יפה בעיגול, והפרופורציות שלו הרבה יותר מתאימות לדף 30*30...

אפשרות נוספת - לא ללדת ילדים באחוזון 75. גם אופציה. 

ועד הפעם הבאה, כרגיל, מקווה שנהניתן וכמובן שאשמח לשמוע מכן :*
עדי

שמונה ימים של כריסמס

*** הפוסט נערך ב-24.12.17 - לבקשתכן הוספתי מידות***

בוקר טוב לכל קוראותיי היקרות,

מקווה שאתן אוהבות את חנוכה לפחות כמוני (שזה אומר ממש אוהבות!) כי הפעם אני בפוסט חגיגי לכבוד החג :)

כל שוחרת פינטרסט \ מגזיני DIY \ סטוקרית בלוגים שהיא גם, מה לעשות, יהודייה, מתקשה בעונה הזו של השנה. עצים מנצנצים, שלג, שילוב צבעים שרק בחלק הזה של השנה אשכרה עובד (ירוק, אדום לבן??? WTF?). ואנחנו? לנו יש חנוכייה. וסופגנייה. וכד. לא בדיוק אלמנטים שמייצרים סקראפ מפעים. 

את האמת, נכון דמיינתן איך אתן מפוצצות את הבית בכדורים המטאליים האלה? בענפים אלגנטיים, איילים, מזחלות ועוד ועוד (ועוד ועוד).

במקום להתבאס החלטתי לגייר.
השנה אנחנו מגיירים את ה-advent calender. לוח שמשמש לספירה לאחור עד הכריסמס (טפו!).

ובגרסה הכשרה למהדרין- לוח לספירת ימי החנוכה. ובכל יום, קופסא קטנה עם הפתעה.
ההשראה הגיעה מ-advent calendar שראיתי במגזין האהוב שלי (שזה קצת כמו לאישה, את קונה את זה כדי לפנק את עצמך ובפועל מבינה שזה גורם לך להרגיש רע עם עצמך רוב הזמן).

הקופסאות ישמחו לקבל כל דבר לתוכן- מטבעות שוקולד, סוכריות, מדבקות קטנות ליצירה, פתיתי פראפין ופתיל ליצירת נר וכל רעיון אחר שעולה על דעתכן.

הקופסאות ומדבקות החנוכיה היו הזדמנות מעולה לבחון למה מסוגלת מכונת החיתוך החשמלית שלי (קריקאט). התוצאה- היא מסוגלת להכל. היכולת של המכונה הזו לחתוך ויניל הורגת אותי בקטע טוב כל פעם מחדש.

השתמשתי בצ'יפבורד לבן מהחנות של רעותא, שמה שנחמד בו זה שהוא כבר חתוך בול בגודל שהתאים לי (15*20 ס"מ) - https://goo.gl/isX4Ry
בדבק טאקי לבן https://goo.gl/Ex5Zp6
ובשידרה הדבקתי קראפטקס כדי שתהיה גמישה וחזקה, ולא תיקרע :)

מידות:

צ'יפבורד - 2 כריכות במידה 20*15 ס"מ ולשדרה צ'יפבורד במידה 2.5*20 ס"מ.

הקראפטקס צריך להיות 8.5*25 ס"מ

והקראדסטוקים של הכריכה 15*25.

התוספות באורך של הקראפטקס והקארדסטוק נועדו כמובן כדי להשאיר מרווח מספיק לעיטוף ושימו לב להשאיר מספיק רווח בין הצ'יפבורדים (אני השארתי חצי ס"מ).

הקופסאות עצמן הן ברוחב 6 ס"מ, גובה 2.5 ס"מ ואורך 3.5 ס"מ.

אפשר כמובן לשחק עם המידות איך שתרצו.. 

קבלו אנקדוטה על מכונות חיתוך חשמליות. כביכול, זה חוסך מלא זמן. אתה שולח לחיתוך, המכונה חותכת בזמן שאתה ממשיך בעניינך. בפועל יש בעיה. זה כל כך מגניב שלאורך החיתוך כולו אני פשוט בוהה במכונה עובדת. אז לא חסכוני בזמן אבל סופר מגניב, וטומן בחובו פשוט אינסוף אפשרויות.

יאללה, ספרו לי בתגובות, מה (או מי) בא לכן לגייר?

I'll go first - ג'סטין טימברלייק

 

על קיפודים וחיות אחרות

השבוע נחה עלי רוח קוצנית מעט, ושלחה אותי להכין 2 כרטיסי קיפודים -
אחד, ישראלי לגמרי, שכולו מאיירת אחת מוכשרת בטירוף ושמה מיכוש.
והכרטיס השני - כרטיס סליידר 100% אמריקאי, בסגנון וגם בחומרים.

הראשון, כרטיס נפתח ("gate fold") עם סגירה משתלבת (זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע).

הדפים הם של מיכל מרקו, הלא היא מיכוש, ואת הקיפוד לקחתי מספר המדבקות שלה.

את הבסיס של הכרטיס (הקארדסטוק הלבן) חתכתי בגודל "10 על "6 וקיפלתי במרחק של "2.5 מהקצוות (המידות באינצ'ים).
חתכתי 2 רצועות נייר מדוגם בגודל 7/8 5 על 3/4 2 (כלומר קטן בשמינית מהבסיס) והדבקתי על הבסיס.  
את המדבקה של הקיפוד הדבקתי על קארדסטוק לבן וחתכתי עם תבנית חיתוך עגולה. 
חתכתי עיגול נוסף, קצת יותר גדול, מקארדסטוק אפור, שבמרכזו חתכתי עיגול נוסף, באותו גודל של הקיפוד. יוצא שמתקבל מעין חישוק טיפה יותר גדול מהקיפוד.
את הקיפוד הדבקתי על צד אחד בלבד בדיוק במרכז הכרטיס, כך שחצי ממנו מודבק והחצי השני משוחרר. 
עם החישוק עושים בדיוק אותו דבר רק בצד השני - מורחים דבק רק על חצי חישוק וממקמים אותו כך שהוא נמצא בדיוק מסביב לקיפוד.

לכרטיס השני, גם הוא קיפודי, השתמשתי בסטאק של echo park שנקרא The Story of Fall מהחנות של רעותא, ובינתיים כבר אזל...

הדשא נחתך באמצעות תבנית חיתוך, וגם המסילה עליה מתהלך הקיפוד להנאתו :)

מדביקים את הקיפוד על חתיכת דבק דו"צ גבוה ומהצד השני עוד חתיכת נייר שגדולה קצת במעט מרוחב המסילה. אפשר להשתמש גם בפלסטיק ייעודי (למשל של MFT) כדי להגביה את הקיפוד או בסיכה מתפצלת (אם תרצו הדרכה מצולמת לכרטיס סליידר מהסוג הזה, תכתבו לי בתגובות ואצלם הדרכה :) )

ועד הפעם הבאה, מוזמנות לכתוב לי :)

עדי

משקיעה / שוקעת

מכירים את זה שתכננתם משהו כיפי/מיוחד/סופר מושקע, סיפרתם לילדים והופ! הוציאו לכם את כל האוויר מהמפרשים?

איכשהו, עם מתבגרת בת חמש ועוד אחת שהתחילה באיחור את המרד של גיל שנתיים, זה קורה לי הרבה...
נעלי בית מהממים של חד קרן? כמובן, התקף זעם של הגדולה.
כרטיסים להצגה בחנוכה בלי להתייעץ? איזו עזות מצח!
נגמרו התפוחים? אכן סיבה להתפלש בחול בגן שעשועים ולצווח עד שיגיע מישהו מהרווחה לבדוק מה קורה. וכך הלאה...

אבל... לפעמים זה מסתדר. לעיתים קורה שמה שתכננתי מתיישב בול על הרצון ו/או הצורך של הילדים. וכשזה קורה, באמת שקשה לתאר את הנחת...

אז חגגנו יום הולדת בגן (וגם בבית כמובן, אבל על זה בפעם אחרת), והתבקשנו להביא "איגרת מעוטרת" (ציטוט, כן?) ואלבום של הילדה.

למרבה הבושה, לילדה אין אלבום מאז שהיא בת שנה.

ומה תעשה אמא שיש לה חדר שלם שרק מחכה שיעשו איתו משהו?? בדרך כלל התשובה היא תראה עוד פרק של חברות, אבל  מכיוון שמדובר בהזדמנות של פעם בחיים (או פעם-פעמיים בשנה, גג!), אז התשובה המתבקשת היא - אלבום! וליתר דיוק - מיני אלבום!

לא ממש ידעתי באיזו סוג של אלבום לבחור. במקרה הזה היו שני אילוצים עיקריים שדי סגרו לי את הפינה - 

1. היו לי בערך שעתיים כדי להכין אותו
2. הייתי צריכה להכין משהו די עמיד, כדי שהיא תוכל לקחת לגן באופן קבוע (מסתבר שזה פותר את ענין הגעגוע :) )

החלטתי על כריכת ספירלה (השתמשתי ב-Bind it all) מכיוון שזה הכי זריז ופשוט, ולטובת העמידות השתמשתי ב- fuse tool וניילוניונית מתאימות. 

חוץ מזה, העיצוב הוא מינימליסטי (האנדרסטייטמנט של המאה), בעיקר מפאת חוסר זמן, אבל לא התאפקתי ועשיתי כריכת שייקר :)

עוד משהו קטן בקשר לכריכה - הדף של הכריכה הוא בעצם לא ממש נייר - החברה שמייצרת את ה-fuse tool, We R memory keepers, ייצרה גם ליין של ניירות שמתאימים לפיוז טול, שעשויים מסוג כלשהו של פלסטיק שמדמה נייר. זה מאפשר לפיוז טול לעבוד ישירות על ה"ניירות" האלה, עם או בלי הניילונים שלו.

לאלבום וגם לאיגרת המעוטרת השתמשתי בסטאק Let's Party של Simple Stories, עם קישוטים תואמים.

אז יאללה, לתמונות:

נהניתן?
אשמח אם תכתבו לי :) 
עדי