מסכות? כרטיסי ברכה? למה לא שניהם?

שוב הגיעה התקופה הזו בשנה. פורים בפתח, וכל הפיד שלי מלא בתחפושות וקופסאות בכל מקום...

אז גם אני חייבת!!! ברור...

אבל לפני שנגיע לפורים, שמתן לב שכבר כמעט נגמר פברואר?
יודעות מה זה אומר? נכון!!! יום הולדת שלוש לבלוג!
לרגל החגיגות, כל מי שתגיב כאן, בפוסט הזה, תיכנס להגרלה ולאחר פורים תזכה אחת מהמגיבות להפתעה ממני :)
מוזמנות לשתף להשתתף!!!

וחזרה לעיניינו - 

בגזרת התחפושות הגדולה רצתה להיות אלזה (שוב) ואת הקטנה תיכננתי לשכנע להיות מואנה.

מכיוון שאני יצור אימפולסיבי במידה מסוימת, מיד שאלתי אותה "מה?! שוב אלזה?!" מה רבה היתה אכזבתי כשהילדה באמת הקשיבה לי, והחליטה לשנות את דעתה. לתחפושת של מנורה. מנורת הזהב של בית המקדש.

תגידי לי, ילדה, את נורמלית?!?!?!

ובכן... בקצרה, אני מנסה להבין איך להכין כובע עם 7 קנים...

לגבי הקטנה, היא כמובן סירבה למואנה, אז החלטנו על תחפושת של פופי מהסרט טרולים. אני מקווה שכשהיא תשנה את דעתה בשניה האחרונה, תימצא איזו תחפושת שתניח את דעתה.

בכל מקרה, אולי עדיף להשקיע את המאמצים במקום שבו יש לי יותר סיכוי... נקווה שבגזרת משלוחי המנות יצליח לי יותר :)

והפעם הדרכה סופר קלילה לברכה פורימית!
המסיכה נפתחת ובפנים אפשר לכתוב, לצייר, לאייר, לקשט ובאופן כללי - להתפרע (ברוח החג כמובן).

הדפים הם דפי הבסיס המטאליים החדשים ומהממים של רעותא - בזהב ובפנינה והמדבקות של Tea&Soda.

הבסיס הוא בעצם סילואט של מסכה. אני לקחתי את שלי מ-PDF חינמי שמצאתי משוטט לו ברחבי האינטרנט, אבל השמועה אומרת שיש גם מוכשרות שיצליחו לצייר את זה בעצמן...
את המידות אתן יכולות להגדיל ולהקטין כרצונכן,אני השתמשתי במסכה באורך 14 ס"מ ובגובה של כ-6-7 ס"מ.
את המסיכה אנחנו מעתיקות פעמיים, עם חפיפה קטנה בקצה, כדי שנוכל לקפל אותן אחת על השניה כשהן חופפות, כמו בתמונות - 

אגלה לכן סוד קטן - אני השתמשתי בקריקאט לחיתוך, אבל זה רק פתרון לעצלניות... אפשר כמובן גם בלי.

שדרוג קטן ולא הכרחי - הוספתי בקצה האחד רצועת נייר, כדי לסגור את המסיכה כמו שצריך, שלא תיפתח, ובצד השני, עשיתי חיתוך קטן, כדי להשחיל דרכו את הרצועה הסוגרת.

נחתוך בקצה הכפול (הסגור) שני חתכים קטנים, כדי שנוכל להשחיל פנימה את הקש.

ועכשיו - קישוטים!

פורים שמח!

עדי

קררררררררר.....

אם את אוהבת יצירה, ויש לך בת, או שתיים, אז את בקונפליקט תמידי.
מצד אחד, מה יותר מחבר בין אמא לבת מאשר עבודת יצירה משותפת? ממש זמן איכות במיטבו.

מצד שני, אין מ צ ב שאת נותנת לה לגעת בחומרים שאת אוגרת כבר שנים...

אז מה עושים?

או, כאן אני חשה את עצמי מרתה סטיוארט לרגע, ולרגל אתגר המשפחה בקבוצה של רעותא הכנתי לכן הדרכה ל- your very own, home made, DIY, snow globe , ובעברית צחה - צנצנת עם פיה (ושלג). וזה עוד בלי להזכיר את הבונוס שמדובר בפעילות שמתרחשת בתוך הבית החם והנעים :)

החכמה היא למצוא את יחסי העלות-תועלת הטובים ביותר - 

מצד אחד, זמן איכות, אווירת יצירה ותוצר שהיא גאה בו בטירוף (והאמת, גם אני) 

ומצד שני - לא יותר מדי לכלוך, בלאגן או הקרבת חומרים אהובים (כן, נו, גם הילדה אהובה, אבל גם החומרים!).

אז החלטתי להכין איתה צנצנת עם פיה ונצנצים. כזאת -

מה צריך בשביל זה?

1. צנצנת - אני השתמשתי בצנצנת קטנה (מחית של מטרנה, שלב 2) אבל כל צנצנת תתאים.
2. פיה או כל מיניאטורה/ות אחרת שבא לכן
3. נצנצים - למשל כאלה
4. דבק - מומלץ E-6000 ודומיו
5. גליצרין

בשלב הראשון נרצה להדביק את כל המיניאטורות על המכסה של הצנצנת. אני השתמשתי בטחב מלאכותי, פיה ופטריות ובדבק E-6000. הדבק הזה אומנם קצת רעיל, אבל בניגוד לדבק חם ממש מחזיק מעמד, שזה סך הכל יתרון כשמדובר בדבק. ליתר ביטחון, תשתמשו בו בסביבה מאווררת.
מניחים לדבק להתייבש (בערך שעתיים, תלוי בכמות).

בינתיים מפזרים בערך כפית נצנצים בצנצנת, מוסיפים מים כמעט עד הסוף ואז מטפטפים פנימה גליצרין (5 טיפות מספיקות).

לאחר שהדבק התייבש, מורחים שכבה בינונית (לא דקיקה, אבל גם לא עבה מדי) של דבק על שפת הצנצנת, כדי לאטום אותה וסוגרים את המכסה היטב.
משקשקים קצת ויש לכם פיה בצנצנת תוצרת בית! וילדים שמחים! יההה!

כרגיל, אשמח לשמוע מכם,
עדי

ילד ראשון

ילד ראשון.
שתי מילים שאומרות הכל. זה שלפניו היינו רק שניים (או אפילו רק אחת). 
זה שעל כתפיו הצרות כל עול הציפיות שלנו, התקוות שלנו והחלומות שלנו.
זה שעד גיל שנה כבר יש לו 3000 תמונות.
זה שהלך לחוג מוזיקה לתינוקות, חוג אמנות לפעוטות וחיכה עד גיל שנתיים כדי לטעום שוקולד ולראות טלויזיה.
נו, אתן יודעות... זה שפורט לנו על כל המיתרים...

ואז מגיע הילד השני. שעכשיו היא כבר האמצעית, או כמו שאוהבים לקרוא לזה - המרכזית.

אצלה הכל יותר פשוט. יש לה את הפריבילגיה להיות פשוט מי שהיא. 100% מתיקות.
היא עוד רגע בת שלוש, והיא קסם של ממש, ולצד כל זה, יש גם אכזבה. שלי, שלא מצליחה להיות שם רק בשבילה, ושלה, שצריכה תמיד להתחלק. הסנדביץ' שלי.
ועכשיו היא רוצה אלבום. בדיוק כמו של אחותה הגדולה. אז כן, לקח זמן, אבל היא קיבלה שני אלבומים במכה - לופה עם המון תמונות, ועוד אחד קטן, מתוק ומלא באהבה, בדיוק כמוה.

יצא שבדיוק נפגשנו לבוקר של יצירה, ובזכות נוגי היקרה, שהכינה לנו הדרכה מעולה (כדאי לכן לנסות), הכנתי אלבום זיגזג בגודל מושלם, שכיף להכין ואפילו מנצל סטאקים של 15*15 שאני תמיד קונה, אבל אף פעם לא יודעת מה לעשות איתם בסוף...
השתמשתי בדפי בסיס לבנים מרעותא, סטאק Fine & dandy של American crafts, דבק דו"צ , מדבקות של יעל יניב ומסגרות צ'יפבורד סופר מגניבות! 
את הכריכה עשיתי בסגנון שייקר:

והנה אחת המסגרות המגניבות, שצבעתי באבקת אמבוסינג ורודה ועליה נצנצים - 

כרגיל, אשמח לשמוע מכן, 

ובינתיים שיהיה המשך שבוע נעים,

עדי

אחיות או לא להיות

כשראיתי לראשונה את חפיסת הקלפים הגברית שהכינה יעל (מהבלוג קונדסונים), התעלפתי.
כשהיא פרסמה את החפיסה בגרסה הנשית, ועוד כולל הדרכה, היה לי ברור ש-כזה, אני פשוט חייבת לעשות. רק לא ידעתי למי...

לא חיכיתי הרבה זמן, וההזדמנות פשוט הציגה את עצמה - היש יותר טוב מיום הולדת עגול לאחותי בשביל קופסה מופלאה שכזו?

אז קודם כל, כדי שתהיו רגועים, הנה הקישור להדרכה - קלפי יום הולדת

ורשימת חומרים, רובם ככולם מרעותא:

דפים מדוגמים - מיכוש

מדבקות תואמות - מיכוש
מדבקות שקופות של Tea&Soda
דבק דו"צ

השתמשתי גם בדפי בסיס אפורים, שלצערי כבר אזלו...

ועכשיו אפשר להתפנות לתמונות -

הלכתי כאן על ברכות קלילות, בעיקר עקב העדר שיתוף פעולה ;) והברכה היותר רצינית בכרטיס, שאותו לא הספקתי לצלם :|

 
כרגיל, אשמח מאוד לשמוע מכם,
עדי

בחן את עצמך - האם אתה פופי או בראנץ'?

כבר סיפרתי כאן כמה אוהבים אצלנו בבית את הסרט טרולים (מי שלא זוכר שמיד יתבייש לו, ויכנס לקרוא כאן), שהוא סרט חובה לכל מי שאוהב לשיר (ולרקוד ולחבק) בכלל ולסקראפריות בפרט.

השנה לכבוד יום ההולדת של יורשת העצר הוחלט על מסיבת דובי פנדה. מיד אחרי שהתחלתי להזמין קשים עם הדפס במבוק באיביי, ולהתלהב עד אין קץ מיומולדת בצבעי שחור-לבן-ירוק, הנושא הוחלף במעמד צד אחד ליום הולדת טרולים.

מכיוון שאני, הלא, זורמת (כאן המקום ל-נו, ודאי, מה השאלה?!), הסכמתי. ואם להתפלסף רגע, להיות קצת יותר פופי וקצת פחות בראנץ'...
אה, כן, וגם בגלל שאין לתאר כמה דברים מדהימים יש בפינטרסט כשמחפשים יום הולדת טרולים...

אז לאחר שנרגענו מהחרדה הקלה שאחזה בנו כשהבנו שלראשונה אנחנו מארחים 20 ילדים למסיבת יום הולדת, התחלנו להתכונן...

כמו שאמרתי, הפינטרסט מלא ברעיונות עיצוביים (מטורפים יותר או פחות) ומשחקים (סטנדרטיים יותר או פחות) שעזרו לנו לארגן יומולדת DIY מא' ועוד ת' (כמעט).

 לא תמיד אני עפה על עצמי עד כדי כך, אבל מה יש לומר... היה הורס! ;) 

 
נתחיל בחלק החחשוב ביותר (עבורי) - הקישוט.

כובעי טרולים לכל ילד שהכנתי מכובעים של ליצן (קנויים) עטופים ברצועת טול.

את הזר הפרחוני של ילדת יום ההולדת החלפנו בשיער של פופי שאותו הכנתי מכובע שעליו הדבקתי מנקי מקטרות.

 את שרשרת הגדילים ה-הו כה טרנדית היה אפשר להכין לבד מנייר משי (ויש אפילו הדרכה בבלוג של מיכלי), אבל האמת שהתעצלתי וקניתי ניירות חתוכים באיביי, ונתתי לילדת היומולדת להכין אותם, עד שנמאס לה :)

גם את הרעיונות למשחקים אספתי ברחבי הפינטרסט, ויחד עם התגלית המרעישה שלבעלי יש בית דפוס מתחת לעבודה, יצאו כמה משחקים מתוקים מאוד - 
אן-דן-דינו - בחלק מהכוסות נמצאות הפתעות קטנות, והילדים צריכים לעשות אן-דן-דינו כדי לבחור כוס ולקוות שתהיה בתוכה הפתעה. הכוסות מודבקות לקאפה גדולה בדבק חם, וצריך לתלוש אותן כדי לגלות האם הכוס ריקה או לא. 
יש כאן בערך פי 2 כוסות ממספר הילדים ומכיוון שהילדים עדיין קטנים, ולא רצינו שיתאכזבו - הפתעות כמספר הילדים. 

המשחק השני נחל קצת פחות הצלחה אצל הילדים (בני חמש). הרעיון מבוסס על המשחק הותיק מאוד של לנעוץ את הזנב לחמור, כשהעיניים מכוסות, אבל כאן הם היו אמורים להדביק את האף של פופי.
הגרפיקה החינמית נלקחה מהאתר של Party in a box והדפסנו אותה בבית דפוס בעלויות לגמרי סבירות. את האפים של פופי גזרתי, והדבקתי עליהם חתיכת דבק דו"צ, למרות שבטח אפשר להשתמש גם בסקוץ' או כל רעיון אחר שעולה בדעתכם..

המשחק האחרון, הלא הוא הבינגו (!!!), היה הכי מוצלח מבחינת הילדים. לא הספקתי לצלם תוך כדי היומולדת, אבל אתם יכולים להוריד אותו בקישור החינמי הזה ולהדפיס בבית או בבית דפוס. שוב, אני ממליצה על נייר כרומו בבית דפוס, יוצא מוש!  ;)

ואחרון אחרון חביב - האוכל...
לאחר משא ומתן מתיש על כמות הממתקים שיהיו (אמא, באמת, את לא יודעת מה זה יומולדת?!?!?! את לא יודעת שזה עם הרבה ממתקים?!?!?!), הוחלט בין היתר על סוכריות על מקל.
גם את הסוכריות עטפנו בריבועי טול כחול, סגול וורוד (2 או 3 שכבות טול לכל סוכריה. היה יותר יפה בעיני להוסיף עוד טול, אבל כבר לא היתה לי סבלנות לגזור עוד ריבועים) וקשרנו עם סרט סאטן שעליו הודבק פרח שפינצ'צ'תי מנייר תכלת. את הסוכריות הכינה כלת השמחה בעצמה, אז אתם יכולים להרגיש חופשי להזמין את הילדים להשתתף בהכנות...

על העוגה, כרגיל, החצי הטוב שלי, כולל פופי ובראנץ' קטנים וחמודים שהגיעו אלינו מסין הרחוקה - 

 

ותראו כמה יפה צבעתי את הקיר בבית כדי שיתאים בול ליומולדת (אל דאגה, לא באמת בשביל היומולדת...) -

מוזמנים ומוזמנות כמובן לכתוב לי ובינתיים שיהיה לילה טוב וחלומות פז,

עדי

מיני אלבום, מקסימום געגוע

האמת, לא חשבתי שהנסיעה שלהם תהיה עניין גדול עד כדי כך (עבורי כמובן... הצלחתי להבין שבשבילם זה די ביג דיל...).
כן, היא גיסתי. כן, אני אוהבת אותה מאוד ואת המשפחה שלה.
אבל הנחתי שהחיים יחזרו למסלולם די מהר. זו האמת.

ואז הם נסעו. לרילוקיישן, ללא כרטיסי טיסה חזרה. התגעגעתי מאוד (עדיין...), והרגשתי עד כמה הם חסרים.
ארבעה חודשים מהנסיעה שלהם, ארבעה חודשים בהם אני צריכה כמעט כל ערב אני צריכה לנהל את אותה שיחה - לא, לולי, הם עוד לא חזרו. לא, אני לא יודעת מתי הם חוזרים. כן, גם אני מתגעגעת. לא, אי אפשר לנסוע לאמריקה מחר. כן, צריך ללכת לישון. עכשיו'.

ועכשיו היה לה יום הולדת. וחשבתי לא מעט, אתם מכירים, מה קונים למישהו שיש לו הכל ושאמזון מתחייבים ליום אחד משלוח עד הדלת שלו? כלומר- חפצים או קניות משום סוג הן מחוץ לתחום למי שגר בארצות הברית. אז עוברים ל- plan B - עבודת יד. או, כאן הדמיון התחיל לעבוד שעות נוספות.

יום לפני הנסיעה שלהם הזמנו צלמת לשעתיים לצילומי משפחה. הגיעה שירה ראש (יכולים לחפש אותה בפייס - שירינקה) והעבירה איתנו שעתיים מדהימות (זה אם לא סופרים את זה שרוני פשוט לא הפסיקה לבכות כל הצילומים. פוטוגני סך הכל).

בסופו של דבר, זו הפכה להיות מתנת יום ההולדת שלי לגיסתי האהובה. 
מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, שיארוז את הגעגועים ואהבה אליהם. בחרתי בקפידה את התמונות הכי טובות מאותו יום צילומים והפכתי אותן לאלבום מתנה שנסע אליה לארצות הברית.

תהליך העבודה היה מאומץ, כדי לעמוד בדד ליין של היום הולדת. כל ערב ישבנו (גייסתי גם את בעלי לנושא, בכל זאת, אחותו), דפדפנו שוב ושוב בתמונות וניסינו להרים אותן עוד קצת עם עיצוב הורס. כשמחברים תמונה שאוהבים עם עיצוב שהולם אותה, משהו קטן בלב פשוט עף :)

השתמשתי בסטאק Life in Color של Simple Stories והקישוטים המתאימים לו.
בנוסף, לכריכה השתמשתי בחיתוך עץ שפשוט התאים בול (מכאן). את הכיתוב צבעתי על ידי טפיחה עם דיו ורסה מארק, ומעל הבלטה באבקת אמבוסינג נחושת.
השתמשתי כמובן בדפי בסיס קראפט, האהובים עלי כל כך, מכאן,
בדבק דו"צ סקור-טייפ וגם בדבק הזה שרעותא מביאה (שהאמת, בעיני הם די זהים, אז לכו על האפשרות המשתלמת יותר...)

אז הנה התמונות. הכל כלול, גם הגעגועים.

אז מה עוד נותר לומר?
מזל טוב לך גיסתי האהובה! מחכים שתחזרו...

על רגל אחת

גם אחרי כמעט חמש שנים בעולם הסקראפ, יש כמה דברים שאני משתדלת להימנע מהם - מיקסד מדיה, צבעי מים ואני מודה ומתוודה שגם משימות קומפוזיציה למיניהן מלחיצות אותי...

אבל כשאין ברירה, אז אין ברירה :)
החלטתי להשתתף באתר layout של רעותא, ולצורך כך הייתי צריכה לגייס את כל היצירתיות שלי...

במקרה הכינותי מראש טביעת רגל קטנטנה ב-iClay, ואחרי שהיא המתינה כל כך יפה שאעשה איתה משהו, החלטתי להשתמש בה לתמונת עומק (המסגרת מאיקאה).

חדות העין ביניכן אולי זוכרות שכבר עשיתי משהו כזה (ומי שלא, מוזמנת לכאן לראות), אבל לדעתי הפעם יצא הרבה יותר יפה! 

השתמשתי בקיט שנקרא (Rock-a-bye baby (boy, כולל כל הקישוטים הנלווים (לא לדאוג, כל מה שנשאר ישמש אותי לאלבום השנה הראשונה של הגוזל). 

את הסטאק תוכלו למצוא כאן

iClay, למי שלא מכירה, הוא חימר קל וקצת דביק שמתייבש באוויר. אפשר למצוא אותו בכל חנויות היצירה, וגם כאן

וכמובן שאי אפשר בלי דבק דו"צ שעושה את העבודה מהר ובלי גלים (מכאן)

וטיפ קטן למי שמתכננת משהו כזה - אני התעכבתי עם הטבעת כף הרגל עד גיל שלושה וחצי חודשים, ולדעתי הרגל כבר טיפה גדולה בגיל הזה. כדאי לעשות את זה סביב גיל חודש-חודשיים כי כף הרגל נכנסת יפה בעיגול, והפרופורציות שלו הרבה יותר מתאימות לדף 30*30...

אפשרות נוספת - לא ללדת ילדים באחוזון 75. גם אופציה. 

ועד הפעם הבאה, כרגיל, מקווה שנהניתן וכמובן שאשמח לשמוע מכן :*
עדי