על גב תפוס, רחמים עצמיים וראש השנה

בשבוע שעבר נתפס לי הגב. ברמה של לא לקום, לא לזוז ובטח לא לנהוג שעה הלוך ושעה חזור לעבודה.
אז נשארתי בבית, ביום מחלה.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל כל פעם שאני נשארת בבית, אם זה עם ילד חולה, או אפילו כשאני מרגישה רע ומחליטה לוותר על עבודה, יש לי תמיד פנטזיה כזאת - לתקתק.
כביסות, סופר, מדיח, סידורים והכי הכי קורץ לי - פרויקטי סקראפ כאלה ואחרים...
בדרך כלל, מתוך רשימה של פלוס מינוס 12 משימות, אני עושה שתיים.
רוב הזמן זה מסתכם באיזה ילד נוגה ומיילל, או בי, נרדמת ברחמים עצמיים על הספה... בכל זאת, יום מחלה. וכנראה שיש סיבה שקוראים לזה יום מחלה ולא יום חופש.
אבל הפעם? לא משימה ולא רבע משימה. לא הצלחתי לזוז. כאבי תופת בכל שינוי תנוחה, טלפונים לאמא לקושש ארוחת צהריים... בקיצור, יום מבוזבז, בפרט שעל השולחן בחדר מחכים לי מארזים מושלמים, שמתזכרים אותי שבעוד חודש וקצת כבר ראש השנה!!!
אז מה עושים???
באותו יום, התשובה היתה פשוט כלום, מחכים לשיאצו של מחר בבוקר. אבל אחרי שהמשבר חלף עבר לו, כבר לא יכולתי להתעלם מהמארזים הנפלאים האלה של אושרת קורן -

שנה דבש (שאזל מהמלאי) ושנה צבעונית - https://goo.gl/mgKNzT

והנה התוצרים שלי -

קודם כל השניים שהכנתי לפרויקט התרומה של שרון שלזינגר מסטאק שנה דבש. הלבן נראה לי בדיעבד קצת חיוור, אבל השחור הוא אחד האהובים עלי בכל הזמנים!

השתמשתי בחותמות של טניה סול עם הבלטה חמה (בלבן) ודיו סטאזון (בשחור).

את הספינר הזה אני גם מאוד מאוד אוהבת, וגם הבנות שלי (אמא!!! הדבורות עפות לאמא שלהן!!!) התלהבו מאוד ;)
הכרטיסיה כמובן מסטאק שנה צבעונית ואת הדבורים תוכלו למצוא כאן.

אחרון חביב, גם הוא מהכרטיסיות של שנה צבעונית, הוא כרטיס שייקר.

חתכתי בסכין את הצנצנות מתוך הכרטיסיה, והדבקתי אותן על הבסיס של הכרטיס (בדיוק באותו מקום שבו הן אמורות להיות, רק שכבה אחת מתחת, מעין רקע לשייקר).

על החלק האחורי של הכרטיסיה הדבקתי וולום, קצת דו"צ גבוה, והנה, השייקר שלנו מוכן!  

אני נהניתי מאוד, מקווה שגם אתם :)
עדי