יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

שנה טובה והדרכה קצרצרה

אומרים שכל ההתחלות קשות... כנראה שהבת שלי שמעה את המשפט הזה איפשהו והחליטה לקחת אותו לאקסטרים. אז לא, ההסתגלות בגן לא קלה.
מזל שיש אחת שבכלל לא זוכרת שיש לה הורים. משפחתון? סבבה. אמא הולכת? בכלל לא שמה לב. אם לא הייתי עסוקה בבכי קורע לב באוזן השניה, עוד הייתי נעלבת :)

ועם ההתחלות כמובן שמגיע גם סוף - חופשת הלידה נגמרת, אוגוסט חלף עבר ואיתו גם אינסוף הפעלות וטיולים...

ובנימה אופטימית זו - מזל שיש חגים!

והפעם הדרכה באמת קלילה - קופסת מגנטים עם איחולים לשנה החדשה מחומרים שיש לכל אחד בבית.




השתמשתי במגנטים מחתונות שכבר דהו (הם קצת יותר גדולים ממגנטים סטנדרטיים של פרסומות, אבל זה לא משנה), חתוכים לחצי.
המידות לאחר החיתוך - 6.5*4.7 ס''מ
קילפתי את התמונה מהמגנט, חתכתי נייר מדוגם מהסטאק של נתנאלה והדבקתי על המגנטים.
החתמתי איחולי שנה טובה על ידי חותמות מילון של קסם שימושי, אבל כתב יד או כל חותמת אחרת יתאימו כמובן. יישנתי את הקצוות על ידי דיו דיסטרס וזה הכל.
הכנתי קופסא כמו בהדרכה שכאן, רק שהפעם המידות הן 5*7 ס''מ. גוזרים נייר בגודל 11*9, מסמנים ומקפלים כל צד במרחק של 2 ס''מ מהקצה, מדביקים ומקבלים קופסא בגודל 5*7*2.
את המכסה עשיתי באותו אופן בדיוק, רק שהוא נמוך יותר (גובה 1 ס''מ) והמידות של הנייר צריכות להיות 7.25*9.25 ס''מ. מסמנים ומקפלים במרחק של ס''מ אחד מכל קצה, מדביקים ומקשטים.

וגם המלאי הקודם כבר כמעט נגמר וצריך דוגמאות למפגש אז הכנתי עוד כמה שנות טובות:




אגב, נותר מקום אחד ומי שיזדרז ירוויח ערב כיפי ופינוקים!
אם אתם עוד לא מזהים, המדבקות והאותיות הן של יעל יניב, חותמות משושים מנתנאלה ואבקת אמבוסינג זהב, אהובתי החדשה. 

עד שניפגש שוב, שתהיה לכולכם שנה טובה, יצירתית ופוריה, שנה של בריאות, כיף והגשמת חלומות.

שלכם,
עדי

יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

שלוש, ארבע ו...מתחילים - רשימת הציוד ההכרחי והלא-הכרחי למתחילות בעולם הסקראפ

יצא לי לאחרונה לשמוע הרבה מתעניינות חדשות בסקראפ, שתוהות מאיפה מתחילים...

ההיצע הוא לגמרי אינסופי והרבה פעמים קשה להחליט מה הכרחי ומה פחות.

אז לכבוד כל המתעניינות החדשות הכנתי רשימה שתיתן קצת כיוונים והמלצות. זאת כמובן רשימה לא סופית, ואפשר להוסיף עוד המון דברים, אבל ניסיתי להתמקד בדברים שבעיני הם הכי חשובים.

חובה:
1. נייר (איך לא?!) - חלק או מדוגם, קטן (בדרך כלל 15*15 ס''מ שהם 6*6 אינץ') או גדול (30*30 ס''מ שהם 12*12 אינץ'), בדפים בודדים או במארזים (סטאקים).
2. מספרי נייר - מן הסתם יש סוגים שונים באיכויות שונות, אני ממליצה לא להתפשר על מספריים טובות ולקנות בחנויות המתמחות (נתנאלה, מסטיקים ועוד). בנוסף, יש גם מספריים לפרטים קטנים ועוד המון אפשרויות, אבל לדעתי זה נכנס לקטגוריית 'כדאי'.
3. סכין חיתוך - ניתן לקנות סכין פשוטה ולא יקרה בחנויות יצירה.
4. משטח מתרפא - מגן על השולחן ומקל על השימוש עם הסכין מהסעיף הקודם.
5. דבק - דבק רב שימושי (אני עובדת כרגע עם דבק יוהו), דבק דו''צ ונקודות דבק תלת מימדי.



 כדאי:
6. חותמות ודיו - חותמות הן תחביב יקר ולכן נכנס לקטגוריה הזו. המגוון עצום וגם האפשרויות...
7. טרימר - למי שמתקשה לחתוך ישר עם סכין/מספריים הטרימר יכול לעשות את ההבדל.
8. פאנצ'ים - מחוררים לנייר (וסול), שבאים במגוון צורות וגדלים. כמו בסעיף הקודם, גם הפאנצ'ים מאפשרים דיוק בחיתוכים קטנים או קצת יותר מורכבים וגם כאן השמיים הם הגבול.
9. לוח קיפול - לוח מחורץ שמגיע עם עצם קיפול (או כלי דומה) ומאפשר קיפול מדויק  (לפעמים מגיע עם טרימר, כמו שכתבתי כאן).




פינוק:
10. אקדח חום ואבקות אמבוסינג - משמשים להבלטה. מחתימים בדיו רטוב יחסית (דיו שקוף שמיועד לכך או כל דיו צבעוני שמתייבש לאט), מפזרים מעל את האבקה ומחממים בעזרת אקדח חום.
11. וואשי טייפ - נאמר כבר הכל... ניתן לקנות בכל מקום (כולל בסופר פארם :)) ויש כאלה שלא יוצאים בלעדיו מהבית...
12. קישוטים - סרטי בד וסאטן, מדבקות, כפתורים, פרחים ומה לא...
13. מכונת חיתוך - הפינוק הגדול מכולם. מכונה ידנית (קאטלבאג, ביג שוט) או חשמלית (קריקאט, סילואט ודומותיהן) שיכולות לחתוך אלמנטים גדולים יותר ומסובכים יותר מהפאנצ'ים. יכולות לחתוך נייר, בד, ויניל וכו'.




חוץ מזה, עבור כל מי שמתחילה בתחום אני ממליצה מאוד מאוד לבקר בבלוג של קרן - פרפרים שבזכותו התאהבתי בסקראפ, ובמיוחד בפוסט הזה ובאחים שלו, שמסבירים כל מה שצריך בשביל להתחיל.

מחכה לכן,
עדי

יום שלישי, 18 באוגוסט 2015

יוצאים מהמסך והפתעה מתוקה...

כשפתחתי את הבלוג לפני כמה חודשים, היה לי ברור שזה מקום בשבילי, שיתן לי מעין מסגרת מחייבת וידרבן אותי ליצור "כי צריך לפרסם עוד פוסט".
אז בהתחלה קהל הקוראים היה אני ובעלי וכמה חברות טובות.
איפשהו באיזור פורים הגדוש בתחפושות, משלוחי מנות והפעלות לרוב, גיליתי להפתעתי שאני לא לבד.
פתאום המייל הוצף בשאלות, הפייסבוק לא הפסיק לצפצף והבנתי שאני כבר לא כותבת למגירה.
ועכשיו, בפתחה של שנה חדשה, מתחשק לי לחגוג את זה, והשותפים הטבעיים הם אתם.

שותפים למה?
לערב של כיף, יצירה ופינוקים טעימים...
ערב שבו אני אוכל לפגוש אתכם ואתם אותי, נכיר פנים אל פנים וגם נכין יחד שנות טובות :)

אז אם כבר קנית מתנה לראש השנה ובא לך להוסיף טאץ' אישי, אם כבר מזמן בא לך להתחיל ליצור ולא מצאת סיבה טובה או זמן מתאים, או שסתם בא לך ערב של כיף, צרי איתי קשר במייל או בפייסבוק.

המפגש יתקיים ב-7.9.15, בשעה 19:30 בכוכב יאיר.
ההשתתפות במפגש כרוכה בהרשמה מראש (מספר המקומות מוגבל) ובתשלום סמלי של 35 שקלים לכיסוי העלויות.




וחוץ מזה, אני חייבת לשתף אתכם בכרטיס מתוק במיוחד שהכינה משתתפת בסדנה האחרונה שהעברתי- 

וההפתעה? 
הבטחתי פינוקים טעימים ובעלי מתכוון לקיים... המקרונים כבר בדרך, ואתן?


נתראה,
עדי

יום שישי, 14 באוגוסט 2015

חופש חם ולמה כמעט סולקתי מעכו

והשבוע בפינתנו 'כמה חם, לא, שאין לתאר' אני, הבלוג, וכל המשפחה המורחבת נסענו להתאוורר בעכו ולשאוף קצת אויר חופים צלול ולח.

זו כבר השנה השלישית שאנחנו נוסעים באדיבות חמותי היקרה, ובכל שנה אנחנו (אני בפן היצירתי והוא בפן הקולינרי) מנסים לחשוב על משהו קטן שינעים את זמנם של הנופשים.
השנה הלכנו על פעילות יצירתית וחווייתית - בחלק של היצירה הכנו יחד חולצות - קניתי חולצות לכל הילדים ובאמצעות סטנסיל עשיתי את הכיתוב מאחורה ומסביב ריססתי בספריי לטקסטיל (מתנצלת על איכות התמונות, הן צולמו בחדר במלון).


בחלק הקידמי הילדים בחרו חותמות, החתמנו יחד והם צבעו בצבעי קריולה לבדים. היה ממש מוצלח והרווחנו שעתיים במזגן :)


בחלק החווייתי תכננו להפריח פנסים סיניים (סוג של כדור פורח קטן, שעשוי מנייר משי/טישו) שעליהם כל אחד יוכל לכתוב משאלה. הפנסים הוזמנו חודש וחצי מראש (מאיביי) ואפילו הגיעו בזמן, הצלחתי לא לשכוח אותם בבית, והילדים התלהבו בטירוף...
כדי שהפנסים יצליחו להתרומם, צריך להחזיק אותם דלוקים כמה שניות, עד שכל הבלון יתמלא אויר חם. רק שבחוף הים היתה רוח מטורפת, ועד שקוביית חומר הבעירה נדלקה - כמעט נדלקנו גם אנחנו...
אז למרבה הצער, וכדי שנוכל לחזור לעכו גם בשנה הבאה, הטילה קצינת הבטיחות המשפחתית וטו חד משמעי על הפרחת פנסים נוספים ונאלצנו לעלות חזרה לחדר לקולות המירמור של הילדים (וקצת שלי)...

אז אומנם היה לנו רק בלון אחד, אבל הוא היה מהמם ואם היו מצטרפים אליו עוד כמה אחים, היינו מרימים את עכו (וגם היו לי תמונות יותר מוצלחות) ;)



אז אחרי שנחתי קצת (ברור...) ובעקבות בקשות שקיבלתי בנוגע לסדנאות, החלטתי לערוך ערב היכרות שבו נכין יחד כרטיסי שנה טובה.
המטרה היא גם להכיר אתכן, וגם הזדמנות להכיר כלים שונים ולהתנסות בחומרים חדשיםעבור מי שעושה את צעדיה הראשונים בתחום הסקראפ. התאריך המיועד הוא בתחילת ספטמבר ובקרוב אפרסם פרטים נוספים.

מוזמנים לעקוב וכמובן לכתוב לי,
עדי

יום חמישי, 30 ביולי 2015

צרות טובות

קודם כל אני רוצה להגיד תודה לכל מי שקרא והגיב לפוסט הקודם.
התגובות מרגשות אותי ומחזקות מאוד, אז באמת המון תודות!

*** בנוסף אני רוצה להתנצל בפני מי שעקב תקלה טכנית קיבל את הפוסט הזה בגרסתו הלא-סופית***

הרבה זמן לא היה לי שבוע כל כך עמוס...
נראה לי שמאז שיש לי ילדים לא יצא לי לא להיות בבית ארבעה (!) ערבים בשבוע, אבל אלה צרות טובות - השתתפתי בסדנאות, העברתי סדנה ובאופן כללי היה שבוע פורה של יצירה.

בשבוע הבא מתחיל החופש הגדול גם אצלנו בגן, וזה (יחד עם היומולדת מחר) הזדמנות מצוינת לומר תודה לצוות שטיפל, דאג, חינך ולימד את הגוזלית שלי, שבינתיים כבר הפכה לילדה של ממש, במשך שנה שלמה.


בהתאם להיותי נצר גאה לדורות של פולנים, אני מתקשה להפרד מחפצים. חלק מזה מתבטא באגירת צנצנות בכמות שלא היתה מביישת מפעל ריבות, "כי בטוח נמצא להן שימוש מתישהו..."
אז הכנו עוגיות שוקולד צ'יפס ומרשמלו קפה, וארזתי בצנצנות עם מדבקות שהכנתי מטפט של יעל יניב. 

לצנצנות צירפתי כרטיס ברכה (סטאק וחותמות אותיות של נתנאלה) ופנקסים שקניתי במקס סטוק ועוצבו עם אותיות של יעל יניב וחותמת של קסם שימושי.

כל הטוב הזה נארז יחד בקופסאות פח שקניתי אצל נתנאלה וימסר אחר כבוד לנמענות מחר בבוקר :)





נתראה בקרוב,

עדי

יום חמישי, 23 ביולי 2015

רגל פה, רגל שם

הפוסט הזה מוצא את עצמו נכתב ונמחק כבר כמה פעמים בשבועיים האחרונים...
תכננתי אותו כמו עוד פוסט לגמרי רגיל, וככה גם התחלתי לכתוב אותו, אבל באמצע העבודה עליו היינו בטיפת חלב.

אני עוצרת רגע כדי להזהיר - פוסט קצת אישי ורגשני לפניכם. מי שרואה עצמו נפגע מהענין, מוזמן לדלג לחלק היצירתי :)

כבר כמה שנים שאני מצליחה לא להתרגש מההערות של אחיות טיפת חלב, אבל הפעם, נכשלתי ובגדול. העובדה שהפיצפונת באמת פיצפונת, וירדה עשרות רבות של אחוזונים, הוציאה אותי מאיפוס.

בטיפת חלב כמו בטיפת חלב, מיד טלפון לרופאה שתאבחן את מצבה העגום של היפיפיה החייכנית שלי ומפלס הלחץ לא ירד גם אחרי שראו שהילדה עומדת בכל הדרישות וגם מעבר. אז הרופאה איבחנה. Failure to thrive. ואני נעלבתי נורא... גם בשבילה (כי היא מהממת, משגשגת בטירוף, ואין בה גרם אחד של כשל) וגם בשבילי (כי אז מה אם אמא טובה לא נמדדת בכמות האוכל שהיא מייצרת).תוסיפו לזה רגשות אשם של אמא שתיכף חוזרת לעבודה וקיבלתם, ובכן, אותי. לחוצה ועצבנית.
לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשכתבתי את הפוסט, עם המסגרת והמון תמונות של הפיצפונת מסביב.

אז עכשיו, שבוע אחר כך, אני מצליחה לשים את כל הענין בפרופורציה. הילדה תהיה דוגמנית, אין שום סיבה להתאבד על מזבח ההנקה, ולא צריך להקשיב לכל שטות שכל אחד אומר...

ועכשיו לענייננו - הבטחתי שהשולחן מתחיל להתפנות מערימות הפרויקטים הבלתי-גמורים ואני נחושה לקיים את ההבטחה.

כחלק מערימת רגשות האשמה שאני סוחבת איתי על ההבדל בין ההורות לילדה ראשונה להורות לילדה שניה, רציתי להכין מזכרת מהחודשים הראשונים, כמו שעשיתי עם הגדולה.


במקרה הזה, לקח המון זמן עד שכל החלקים בפאזל נמצאו - עד שמצאתי את הדפים המתאימים, ואז הזמנתי את האותיות, וחיכיתי שיגיעו בדואר, וצילמתי עוד פעם ועוד פעם. וזה בלי שבגלל התחלתי עם טביעת הרגל עצמה.

התחלתי עם הטבעה בבצק לפיסול. התוצאה היתה, אמממ... לא משהו, שלא נאמר איומה.


ניסיתי בצק למשחק, חימר קל (דס) עד שהגעתי לתוצאה מושלמת (בעיני).


יחד עם המדבקות של יעל יניב סוף סוף התיישבו לי כל החלקים יחד, וסיימתי.


אני אוהבת מאוד את התוצאה, מקווה שגם אתם...
מוזמנות (ומוזמנים) לשתף ביצירות וגם בחויות מטיפת חלב :)

עדי

יום חמישי, 16 ביולי 2015

הסיפור המוזר על הג'וק והחופש הגדול

בטח לא הבחנתם, אבל החופש הגדול כבר לגמרי כאן.

אצלנו בבית זה עדיין לא ממש מורגש, אבל בקרוב גם בגן של הזאטוטה יצאו לחופש, ובינתיים יש רמזים קטנים, בדמות 40 מעלות חום ואלף אחוזי לחות, שמבשרים על כך שליולי - אוגוסט אין שום כוונה להיכנע ללא מאבק.

והשבוע בפינתנו "עד כמה רחוק אני מוכנה ללכת כדי לא להגיע לגן השעשועים המהביל שמתחת לבית",  עשיתי טעות של הורים מתחילים. כן, כן, חברים. מצאתי את עצמי בפסטיבל ספארי. לא בספארי. בקניון (כן, אני מכה על חטא. לא, לא אחזור על זה. אף פעם).
ובכן... אין טעם להכביר מילים על העובדה שהקניון פתוח ולא ממוזג. גם לא על כך שלא באמת היו שם זברות וג'ירפות, מכיוון שממילא לא ציפיתי לחיות מהג'ונגל באמצע הקניון.
אבל שגם בהפעלה הראשית, בהצגה, שאליה הכינו אותנו בכריזה במשך שעה וחצי, האטרקציה היתה ג'וק???
ממתי זה נחשב חיה?! מה קרה לכל הארנבים והשרקנים?!
אני את השיעור שלי למדתי :)

ואחרי שצחקנו, די לא יאמן (בעיני לפחות) שלא הייתי כאן כבר חודש...

התחלתי די הרבה פרויקטים בבת אחת ולכל אחד היה חסר בדיוק עוד משהו אחד קטן שעדיין לא מצאתי/הזמנתי ועדיין לא הגיע/לא הצלחתי להחליט איך לסיים וכו' וכו' והכל די נתקע לי באמצע...
אבל! אני מקווה שמעכשיו הפקק מתחיל להשתחרר - תפרתי סוף סוף כיסוי לכרית לארגז שבניתי כבר לפני שנה(!), וגם את הפריטים לקליניקה של אמא שלי כמעט סיימתי.
בינתיים מוזמנים להציץ במגירה ששיפצתי לה (הטכניקה זהה למגירה הזו),


ובמסגרות מאיקאה שצבעתי בצבעים של אמריקנה שכבר הזכרתי כאן ומשמשות בית נהדר לגלויות של נתנאלה ושל יעל יניב.


חוץ מזה, צבעתי גם את הלוח המגנטי כדי שיתאים בצבעים, ועכשיו חסרות רק הכריות והוילון התואם.



יש עוד כמה דברים ממש על סף סיום, אבל בינתיים נשמור אותם כהפתעה :)

מוזמנים לכתוב לי על היצירות שלכם, ובכלל,
עדי