בקשה לא שגרתית

התלבטתי הרבה האם לכתוב על היצירה הזו. ובכלל, מוזר בעיני לקרוא לה יצירה.

בערב יום השואה האחרון התקשרה חברה ואמרה שיש לה בקשה לא שגרתית, אם אני מוכנה לעזור.
הבקשה לא ממש הרתיעה אותי וכמובן שאמרתי כן. 

האמת שאני עדיין לא כל כך מצליחה לכתוב על זה... אם לספר בקצרה סיפור ארוך ועצוב - ענבל, בחורה צעירה, חלתה בסרטן כשנתיים, ולפני מספר ימים מצבה הדרדר בפתאומיות.
לענבל יש ילדה קטנטונת, שלדברי אנשי המקצוע צריכה מזכרת מוחשית מאמה.
מכיוון שענבל היתה יוצרת בנשמתה, הקרובים לה חשבו שהיא היתה מאוד שמחה אם היתה לה ההזדמנות להכין את המזכרת במו ידיה. באותו שלב זה כבר לא היה רלוונטי, אז עלה הרעיון להשתמש בחומרים שהיא אהבה ובחרה.
באותו ערב הגיעו אלי חומרי יצירה מהחדר של ענבל - בדים, סרטים, קישוטים ודפים.
קשה לתאר את ההרגשה הזו, 'לחטט' בחומרים שלה - בדים, שרואים כמה מחשבה הושקעה בבחירה של כל אחד מהם, מקופלים בזהירות וארוזים בקופסאות שקופות. דפי דקופאז' של בל אנד בו, בדיוק כמו אלה שיש לי. לא יכולתי להשאיר אותם לא גמורים. הדבקתי את השכבות אחת על השניה, וצירפתי להם דפי רקע מתאימים.
הרגשתי שנפתח לי צוהר לנפש של ענבל, ובו זמנית גם שאני חודרת לה לפרטיות בצורה שרק מי שאסף דף אחרי דף, חתיכת בד אחרי חתיכת בד, יכול להבין. ניסיתי מאוד למצוא את השילובים והעיצוב שימצא חן בעיניה...
ישבתי לעטוף את הקופסא ולקשט אותה, ולמחרת בבוקר נתתי אותה לחברה של ענבל. כמה שעות אחר כך, ענבל נפטרה.

קצת פסיכולוגיה בגרוש - אני מניחה שהסיפור נגע כל כך לליבי בגלל הדימיון שהרגשתי בינינו - האהבה ליצירה, הגיל, הילדה הקטנה...

מכיוון שרוב הקוראים כאן הן קוראות, שחברות באותן קבוצות יצירה בפייסבוק, קונות באותן חנויות ומעריכות דברים דומים, החלטתי לשתף אתכן בסיפור של ענבל, שנכנסה לי עמוק ללב, ואולי היתה שמחה לדעת שגם בקהילת היוצרות זוכרים אותה...

רק בריאות,
עדי

קוקוריקו!

מכירים את הילדים האומללים שנאלצים להסתובב כל פורים ארוזים בקופסא כי התחפשו לסמארטפון/רמזור/כל אפשרות לא נוחה אחרת?

תמיד חשבתי שאני לא אעשה את זה לילדים שלי. גם השנה הלכתי על תחפושות לא מורכבות מדי מבחינת הקונסטרוקציה - האחת היא בעיקרון פרפרים מודבקים על שמלה (כל התמונות והפרטים כאן)

והשניה? באמת היה נדמה לי שמדובר בתחפושת פשוטה למדי - תחפושת של תרנגולת. בפינטרסט זה היה נראה מאוד פשוט, וההכנה באמת התבררה כלא מאוד מסובכת. 

אז איך באמת מכינים תרנגולת?

דבר ראשון - קונים חולצה לבנה וטייץ בגוון צהוב/חרדל. אני קניתי בנקסט, אבל איפה שאתם מוצאים זה בסדר ;)

עוד ברשימת הקניות - 2 צעיפי נוצות (תשתדלו לא בדוכן הכי יקר בשוק כמו שאני עשיתי. 20-30 שקלים לאחד זה מחיר סביר), לבד אדום, צהוב ולבן, וגומי.

מקיפים את החולצה עם הצעיפים ותופרים או מדביקים בכמה נקודות (בערך כל 10 ס''מ) - מתחילים עם הראשון וכשהוא נגמר ממשיכים מיד עם השני. כאן אני מגיעה לחלק של הקונסטרוקציה המאתגרת - 

שימו לב להשאיר מרווח סביר בחלק של הצווארון. כמו שאפשר לראות אצלי - יצא קצת צפוף מדי ורוני ממש לא מבסוטית...

השלב הבא הוא הכרבולת -

משתמשים בכובע לבן או תופרים כובע מלבד לבן (אני השתמשתי בכובע צמר שלה עבור הגזרה) ומחברים גומי או 2 סרטים משני הצדדים.

 גוזרים 2 שכבות של לבד אדום, תופרים רק את החלק העליון כמובן, ממלאים באקרילן ומחברים (תפירה/דבק) לכובע.

הרגליים - 

גוזרים מעין רגל של דינוזאור ומחברים לחלק האחורי גומי, כדי שאפשר יהיה להשחיל על הנעל/הגרב.

נראה לי שעכשיו כבר אפשר לאחל באופן רשמי - פורים שמח!

עדי

קוראים לי בשכונה מלכת הפרפרים

לפני כמה שבועות שאלתי את אלה למה היא רוצה להתחפש בפורים.
כן, היא בת שלוש וחצי, ובטח תשנה את דעתה עוד 15 פעם, אבל שאלתי.
היא חשבה קצת והחליטה - נסיכה ורודה.
נסיכה ורודה!? הנה נגוזו להם כל החלומות (שלי כמובן) על משהו מקורי, יחודי, או סתם לא-קלישאה.
אז ניסיתי לעדן קצת, ולשכנע קצת... בסוף התפשרנו עלנסיכת הפרפרים.
לאט לאט התחפושת קרמה עור וגידים, ובינתיים השתדרגה גם למלכת הפרפרים - קנינו בדים, תפרנו את החולצה ואז את החצאית (אחסוך מכם את עשרות ההתלבטויות בנושא חצאית ארוכה או קצרה), וחיברנו הכל ביחד.

נסענו לדודה בבינימינה שתכין את הקשת עם הפרפרים.

ואז הדבקנו את הפרפרים לשמלה. הייתם מצפים שזה דווקא שלב הכרחי בהכנה, אך למרבה ההפתעה - כאן הגענו לחלק המאכזב של הסיפור - 
"אמא, אולי נוריד את הפרפרים?"
"לא אלה, כבר אי אפשר. זה יקלקל את השמלה"
"אז אני רוצה להיות אלזה"

יופי. גם אני רוצה. בקיצור, פורים בגן זה רק מחר ונקווה שנצליח לשכנע אותה שמלכת הפרפרים זה יותר טוב מאלזה. בינתיים נראה לי שהטיעון של הכנפיים עובד די טוב :)

אם לא, לפחות נהניתי מהתפירה במכונה החדשה שלי, ואני מקווה שאתם תהנו מהתמונות.
ומחר - תרנגולת!

נתראה מחר,
עדי

דואר ישראל - Take #2

זוכרים מה קרה לי בהחלפה של שנה שעברה?

אז לא. לא נתתי לדואר עוד צ'אנס.

כזו אני - פולניה. לא סולחת ולא שוכחת.

אני ממש אוהבת החלפות - ההתרגשות בלנסות לקלוע לטעמה של המקבלת, הציפיה עד להגעת המשלוח וכמובן הסקרנות לגלות מי תשלח לי ומה היא תבחר לעשות...

לכן ברור שנרשמתי להחלפה, אבל הפעם שלחתי את השליח המסור ביותר בעולם לראשון לציון (תודה כפרה!!!), כדי שיתן לרותם את המשלוח עד הבית!

אז מה בחבילה?

המחברת הראשונה שעטפתי אי פעם, על פי ההדרכה של סתיו משלישקל'ך. התאהבתי לגמרי. מזהירה אתכן, זה ממכר...

המצלמה, שכבר ראיתן (אבל ממש רציתי לשלוח אותה למישהי שתעריך), במילוי חומרי יצירה, קצת ממתקים

ובובה קטנטנה לבובה של רותם.

בשבוע הבא - תחפושות!!!!

התרנגולת כבר כמעט מוכנה ונסיכת הפרפרים בחצי הדרך (או לפחות זה מה שהייתי רוצה לחשוב).

בברכת כמעט פורים שמח,
עדי

הבית של אנה ואלזה

לא יודעת אם כבר התוודיתי בפניכם עד כמה אני אוהבת את פורים.

לראיה, כבר מחכים בקנה פוסט על משלוח מנות (לפחות אחד) ועל התחפושות אני עדיין עובדת אבל מבטיחה לפרסם לפני החג.

בינתיים, למי ששכח - הנה הדרכה לתחפושת תות ולתחפושת ינשוף שפירסמתי בשנה שעברה.

אז אומנם הטיימינג כאן מוצלח מאוד, אבל אצל ילדים, תחפושות ממש לא שייכות רק לפורים.
אצלי האסימון נפל בערך לפני חודשיים, כשבדלת נכנסו אנה ואלזה בשמלותיהן המפונפנות, התיישבו על הספה ודרשו לצפות בבת הים הקטנה.

אז במיוחד בשביל שתי הנסיכות שלא מפסיקות להתחפש (וגם כי לשמלות של אנה ואלזה שעשו עליה היישר מסין, מגיע מקום של כבוד) הכנו מתקן תחפושות DIY!!!

גם הפעם, הרעיון עצמו מאוד פשוט, ואפשר לשדרג אותו מאוד עם תוספות וקישוטים.

המידות של המתקן שלי הן: 90X90X30 והוא מתאים מאוד לאחסון של השמלות, וגם של הילדות שנסעו בו בכל רחבי המרפסת.

את העצים (עץ סנדביץ' בעובי 17 מ''מ) חתכו לי במחסן עצים כמובן, והמוט הוא פשוט מקל של מטאטא.

אגב, את החיתוך העגול סימנתי בעזרת צלחת גדולה - ציירתי את העיגול עם עט, ממש חזק (כן, כן, לא להסס לחרוט) וזה יוצר מעין מסילה קטנה אך שימושית לג'יגסו ומשפר את הדיוק.
את המתקן עצמו צבעתי בפוליאור ואת הדגלונים צבעתי עם צבע גירי של אמריקנה.
הוספתי ארבעה גלגלים וזה הכל.

אז עכשיו, כשיש איפה לשים את התחפושות, אפשר סוף סוף ללכת לסיים לתפור אותן...

להתראות בקרוב,
עדי

דיסני, מאחוריך! איך התחלתי קריירה מבטיחה בתחום האנימציה

קודם כל - יש לנו זוכה!

מזל טוב מיכליקה!

אנא שלחי לי מייל (adi.studio30@gmail.com) עם שמך המלא והכתובת, כדי שאשלח לך את החבילה :)

לפני כמה שבועות השתתפתי בסדנת stop-motion שהעבירה דנה ישראלי, גורו DIY ובכלל...

מה זה בכלל stop motion?
ממש בקצרה - מדובר בטכניקה עתיקה למדי של צילום המון תמונות סטילס והפיכתן לסרטון אנימציה, שמייצר אשליה של תנועה.
היום בעידן הסמארטפונים קל מאוד להפיק סרטון כזה. כל מה שצריך זה כמה אפליקציות בסיסיות למדי, חצובה והמהדרין ישתמשו גם בשלט רחוק כדי להפעיל את המצלמה.

ומה לי ול-stop motion?

לא הרבה... זה פשוט נראה לי מגניב ממש :)

תשפטו בעצמכם -

בסך הכל הפעם הראשונה שעשיתי כזה סרטון ולדעתי סה"כ הוא יצא חמוד ביותר...

והנה הכרטיס בסוף -

ועוד קצת תמונות שוויץ לכרטיס חמוד שהכנתי לולנטיין וכבר העלתי לפייסבוק -

 

לילה טוב בינתיים,
עדי

פרקטי? לא אצלנו...

אמא שלי היתה משתגעת אם היתה רואה מה עשיתי בשני הערבים האחרונים. אז אמא, אנא, תחסכי לעצמך את עוגמת הנפש, ונתראה בערב :*

במהלך שיטוטיי בפייסבוק נתקלתי במשפט שגרם לי לצחוק בקול (תודה, ענבר) - בתרגום חופשי מאנגלית: למה לקנות את זה ב-20 שקל, אם אתה יכול להכין את זה ב-200???

זה החזיר אותי המון שנים אחורה, כשהיו תופרים בגדים במקום לקנות, מכינים מתנות ובאופן כללי, ממחזרים, לפני שעוד היתה מודעות לאיכות הסביבה. ימים שבהם היצירה היתה בעיקר פרקטית - לסגור פינות, להאריך מכנסיים, להכין תיק. 

היום היצירה היא לשם היצירה, שזה כיף גדול, אבל לעיתים החינוך הפולני דופק בדלת וגורם לי לשאול את עצמי - על זה ביזבזתי כל כך הרבה זמן?!

אז היום בפינתנו 'לא פרקטי, לא נורא' - משהו קטן בשביל הנשמה -
קופסת תמונות בצורת מצלמה, שעל אף שאין בה גרם אחד של פרקטיות גרמה לי אושר רב :)

שבת שלום ונתראה בשמחות,
עדי