יום שישי, 22 ביולי 2016

כשלון מפואר

כמה זמן כבר לא כתבתי...
אם להודות על האמת הפוסט הזה התכוון לעוף על עצמו. אבל ממש.
אין עלי, גם בתקופות עמוסות בעבודה, אני מוצאת זמן ליצירה עם הילדים, ופוסט הפעלה לילדים, באמצע החופש הגדול, הפעם ממש שיחקתי אותה.

אז זהו... שזה לא ממש הצליח.
ההתחלה דווקא היתה אופטימית - הבטחתי לאלה שנכין יחד חולצה.
במקרה הכינותי (כמה חודשים) מראש את ה-foil (אם אתם עדיין לא מכירות את הטרנד ההיסטרי, מוזמנות לקרוא כאן), ואת הגיליונות לגיהוץ.
חתכנו בביג שוט את הצורה הרצויה, הנחנו על החולצה, גיהצנו, הנחנו את הפויל, גיהצנו שוב ו-וואלה!
יצא מהמם!

אבל זה היה בערב, אז לא צילמתי, ואמרתי לעצמי שבהמשך השבוע אכין עוד אחת כזאת ואצלם הדרכה מלאה.

אלה התלהבה בטירוף, ויום למחרת הלכה עם החולצה לגן, חזרה מלוכלכת, והחולצה - לכביסה.
זה המקום לציין שלפי הוראות השימוש של דפי הגיהוץ, מומלץ לכבס ביד. אתן יכולות להניח שלא פעלתי לפי ההוראות... ותראו מה יצא:

מרחוק זה עוד נראה סביר, אבל כשמתקרבים...
 

לא נורא. ממילא תכננתי להכין עוד אחת, כי אמרנו שיש הדרכה, נכון?

אז ככה - קודם כל החומרים:
חולצה, דפי גיהוץ ופוילים (שימו לב שיש גם דפי גיהוץ של חברת גורי לינרו שאפשר למצוא היום בכל חנות יצירה כמעט. לא ניסיתי, אבל אם אתן מנסות אשמח לשמוע איך יצא!)

לתשומת ליבכן - הדפים של גורי לינרו מגיעים כבר מוכנים - החלק הדביק והחלק המוזהב באים יחד, כך שהוראות העבודה הן טיפה שונות.

1. יש צורך לגזור את הצורה הרצויה מנייר הגיהוץ באמצעות מספריים, מכונת חיתוך ידנית, חשמלית, פאנצ'ים וכו'. שימו לב להניח על הצד הדביק נייר אפיה, כדי שהדבק לא ידבק לפאנץ'.
2. הניחו את הצורה הגזורה על החולצה (הצד הדביק כלפי מטה), הניחו נייר אפיה וגהצו (לא להתקמצן על זמן הגיהוץ - לפחות חצי דקה).


 3. הסירו את הנייר. זה אמור להיראות ככה:


4. הניחו את הפויל (הצד הצבעוני כלפי מעלה) על גבי החולצה, מעליו נייר אפיה וגהצו (שוב, לפחות חצי דקה ומומלץ להפעיל לחץ מתון).

ובכן... כל מה שעבד כל כך טוב עם החולצה הראשונה, התחיל להשתבש כאן כבר בשלב השלישי.
רואות את הפרפר הלבן החמוד בפינה השמאלית העליונה של החולצה? נייר שלא ירד. יש לציין שאם אומרים להשתמש בנייר אפיה - יש לזה סיבה. את הפרפר הספציפי הזה פינצ'צ'תי עם נייר רגיל, הדבק נדבק אליו, ולא הצלחתי להוריד אותו מהחולצה.
לגבי שלב 4 - הנחתי את הפויל, הפעם בצבע שנקרא Opal, והכוונה היא ללבן-כסוף עם גוון קל של האור שנשבר (משהו כמו בועות סבון...). גיהצתי טוב טוב, אבל כל הדבק עבר לפויל, במקום שיקרה הפוך... גם גיהוץ נוסף לא פתר את הבעיה. החולצה נראית בדיוק כמו בשלב הקודם.

הבטחתי כשלון מפואר, או לא?

מבטיחה לחזור על הניסיון שוב, בתקווה שיצא יותר דומה לפעם הראשונה.
ובינתיים, האמת שקשה לי להמליץ על הפוילים לעבודה עם בד, אבל אם אצלכן התוצאות שונות, ספרו לי, אולי עוד יש תקווה!

המשך חופש נעים למי שבחופשה, ושבת שלום לכולכן,
עדי


יום שני, 30 במאי 2016

אמא יש רק אחת

לאמא שלי יש יום הולדת. ככה זה כל שנה. תמיד מגיע באיזור יום העצמאות, ותמיד (איזה קטע), ממש ממש קרוב לפסח. טירוף.

מה ניתן לאמא שיש לה הכל?! אותנו כמובן!
השנה אמא (ואבא) שלי פרגנו בטירוף, ונסענו לטיול בנות בפראג.
מה יש לומר, מזל שהחלק התיירותי בפראג יחסית קטן, כי השופינג והשינה כמעט לא השאירו לנו זמן שום דבר אחר...

אל תדאגו, ראינו את השעון, ביקרנו בגשר קארל ואפילו הגענו לטייל באיזור היהודי של העיר. אבל האמת שממש לא התכנסנו כאן לשמוע סיפורים על המהר''ל מפראג. וגם לא על הגולם. למרות שהיינו בחדר בריחה (escape room) שזו התמה שלו. מגניב מאוד, אגב, בלי להתחשב בכלל בזה שאני קצת מתמכרת לטרנד חדרי הבריחה.
באופן כללי - תנו לי תחביב יקר שעומד לרושש אותי ואני עפה על זה...


לפני שנגיע לעיקר - מיני אלבום הורס שהכנתי לרגל המאורע - ואפילו בלי שתצטרכו לשאול 'איפה יש חנויות יצירה שוות בפראג?!' הרי לכן המלצה חמה - חוץ מביקור חובה בטייגר, כדאי לחובבות הסקראפ והיצירה שמזדמנות לפראג להרחיק קצת ממרכז העיר לחנות עם מבחר גדול מאוד של חותמות, תבניות חיתוך והבלטה, דפים, סרטים ועוד המון חומרי יצירה, אפילו קולקציות ממש חדשות! המחירים לא בשמיים - יותר זול מבארץ, אבל לא כמו בארה''ב. סה''כ יצאתי מרוצה.
לחנות קוראים Devona והנה הקישור לאתר:
http://www.tvorive-projekty.cz

אחרי כל ההקדמה, קבלו אותו - המיני אלבום הראשון שלי! יותר נכון הראשון שסיימתי, אבל בואו לא נהיה קטנוניים...
הוא בגודל 6*6 אינץ' (15*15 ס''מ), ומכיל 12 עמודים עם המון פתיחות, כרטיסיות ומקום לתמונות וברכות. 


השתמשתי בסטאק שנקרא Spring Fling וזו גם פעם ראשונה שאני קונה ממש קולקציה - את הסטאק, עם הקישוטונים והמדבקות התואמות. ובכן, והרי תובנה שהגיעה זה עתה, ככל הנראה באיחור של כמה שנים טובות (זהירות, ספוילר!) - לקנות קולקציה זה ממש מגניב! כל כך הרבה יותר קל וכיף! תאמינו לי, מישהו שם עושה עבודה טובה מאוד ;)
תודו שהרשמתי אתכם בחדות האבחנה שלי...

כמובן שצילמתי כמה תמונות, אבל הפעם גם הכנתי סרטון stop motion, כדי להיות בטוחה שתתלהבו כמוני :)




 


 
מזל טוב אמא! מקווה שנהנית (אנחנו נהנינו מאוד!) ושנזכה לעוד המון שנים של חגיגות!

נתראה בשמחות,
עדי

יום שני, 23 במאי 2016

בקשה לא שגרתית

התלבטתי הרבה האם לכתוב על היצירה הזו. ובכלל, מוזר בעיני לקרוא לה יצירה.

בערב יום השואה האחרון התקשרה חברה ואמרה שיש לה בקשה לא שגרתית, אם אני מוכנה לעזור.
הבקשה לא ממש הרתיעה אותי וכמובן שאמרתי כן. 

האמת שאני עדיין לא כל כך מצליחה לכתוב על זה... אם לספר בקצרה סיפור ארוך ועצוב - ענבל, בחורה צעירה, חלתה בסרטן כשנתיים, ולפני מספר ימים מצבה הדרדר בפתאומיות.
לענבל יש ילדה קטנטונת, שלדברי אנשי המקצוע צריכה מזכרת מוחשית מאמה.
מכיוון שענבל היתה יוצרת בנשמתה, הקרובים לה חשבו שהיא היתה מאוד שמחה אם היתה לה ההזדמנות להכין את המזכרת במו ידיה. באותו שלב זה כבר לא היה רלוונטי, אז עלה הרעיון להשתמש בחומרים שהיא אהבה ובחרה.
באותו ערב הגיעו אלי חומרי יצירה מהחדר של ענבל - בדים, סרטים, קישוטים ודפים.
קשה לתאר את ההרגשה הזו, 'לחטט' בחומרים שלה - בדים, שרואים כמה מחשבה הושקעה בבחירה של כל אחד מהם, מקופלים בזהירות וארוזים בקופסאות שקופות. דפי דקופאז' של בל אנד בו, בדיוק כמו אלה שיש לי. לא יכולתי להשאיר אותם לא גמורים. הדבקתי את השכבות אחת על השניה, וצירפתי להם דפי רקע מתאימים.
הרגשתי שנפתח לי צוהר לנפש של ענבל, ובו זמנית גם שאני חודרת לה לפרטיות בצורה שרק מי שאסף דף אחרי דף, חתיכת בד אחרי חתיכת בד, יכול להבין. ניסיתי מאוד למצוא את השילובים והעיצוב שימצא חן בעיניה...
ישבתי לעטוף את הקופסא ולקשט אותה, ולמחרת בבוקר נתתי אותה לחברה של ענבל. כמה שעות אחר כך, ענבל נפטרה.


קצת פסיכולוגיה בגרוש - אני מניחה שהסיפור נגע כל כך לליבי בגלל הדימיון שהרגשתי בינינו - האהבה ליצירה, הגיל, הילדה הקטנה...
מכיוון שרוב הקוראים כאן הן קוראות, שחברות באותן קבוצות יצירה בפייסבוק, קונות באותן חנויות ומעריכות דברים דומים, החלטתי לשתף אתכן בסיפור של ענבל, שנכנסה לי עמוק ללב, ואולי היתה שמחה לדעת שגם בקהילת היוצרות זוכרים אותה...

רק בריאות,
עדי

יום שני, 21 במרץ 2016

קוקוריקו!

מכירים את הילדים האומללים שנאלצים להסתובב כל פורים ארוזים בקופסא כי התחפשו לסמארטפון/רמזור/כל אפשרות לא נוחה אחרת?

תמיד חשבתי שאני לא אעשה את זה לילדים שלי. גם השנה הלכתי על תחפושות לא מורכבות מדי מבחינת הקונסטרוקציה - האחת היא בעיקרון פרפרים מודבקים על שמלה (כל התמונות והפרטים כאן)
והשניה? באמת היה נדמה לי שמדובר בתחפושת פשוטה למדי - תחפושת של תרנגולת. בפינטרסט זה היה נראה מאוד פשוט, וההכנה באמת התבררה כלא מאוד מסובכת. 



אז איך באמת מכינים תרנגולת?
דבר ראשון - קונים חולצה לבנה וטייץ בגוון צהוב/חרדל. אני קניתי בנקסט, אבל איפה שאתם מוצאים זה בסדר ;)
עוד ברשימת הקניות - 2 צעיפי נוצות (תשתדלו לא בדוכן הכי יקר בשוק כמו שאני עשיתי. 20-30 שקלים לאחד זה מחיר סביר), לבד אדום, צהוב ולבן, וגומי.

מקיפים את החולצה עם הצעיפים ותופרים או מדביקים בכמה נקודות (בערך כל 10 ס''מ) - מתחילים עם הראשון וכשהוא נגמר ממשיכים מיד עם השני. כאן אני מגיעה לחלק של הקונסטרוקציה המאתגרת - 
שימו לב להשאיר מרווח סביר בחלק של הצווארון. כמו שאפשר לראות אצלי - יצא קצת צפוף מדי ורוני ממש לא מבסוטית...

השלב הבא הוא הכרבולת -
משתמשים בכובע לבן או תופרים כובע מלבד לבן (אני השתמשתי בכובע צמר שלה עבור הגזרה) ומחברים גומי או 2 סרטים משני הצדדים.
 גוזרים 2 שכבות של לבד אדום, תופרים רק את החלק העליון כמובן, ממלאים באקרילן ומחברים (תפירה/דבק) לכובע.
הרגליים - 
גוזרים מעין רגל של דינוזאור ומחברים לחלק האחורי גומי, כדי שאפשר יהיה להשחיל על הנעל/הגרב.



נראה לי שעכשיו כבר אפשר לאחל באופן רשמי - פורים שמח!

עדי


קוראים לי בשכונה מלכת הפרפרים

לפני כמה שבועות שאלתי את אלה למה היא רוצה להתחפש בפורים.
כן, היא בת שלוש וחצי, ובטח תשנה את דעתה עוד 15 פעם, אבל שאלתי.
היא חשבה קצת והחליטה - נסיכה ורודה.
נסיכה ורודה!? הנה נגוזו להם כל החלומות (שלי כמובן) על משהו מקורי, יחודי, או סתם לא-קלישאה.
אז ניסיתי לעדן קצת, ולשכנע קצת... בסוף התפשרנו עלנסיכת הפרפרים.
לאט לאט התחפושת קרמה עור וגידים, ובינתיים השתדרגה גם למלכת הפרפרים - קנינו בדים, תפרנו את החולצה ואז את החצאית (אחסוך מכם את עשרות ההתלבטויות בנושא חצאית ארוכה או קצרה), וחיברנו הכל ביחד.

נסענו לדודה בבינימינה שתכין את הקשת עם הפרפרים.


ואז הדבקנו את הפרפרים לשמלה. הייתם מצפים שזה דווקא שלב הכרחי בהכנה, אך למרבה ההפתעה - כאן הגענו לחלק המאכזב של הסיפור - 
"אמא, אולי נוריד את הפרפרים?"
"לא אלה, כבר אי אפשר. זה יקלקל את השמלה"
"אז אני רוצה להיות אלזה"

יופי. גם אני רוצה. בקיצור, פורים בגן זה רק מחר ונקווה שנצליח לשכנע אותה שמלכת הפרפרים זה יותר טוב מאלזה. בינתיים נראה לי שהטיעון של הכנפיים עובד די טוב :)

אם לא, לפחות נהניתי מהתפירה במכונה החדשה שלי, ואני מקווה שאתם תהנו מהתמונות.
ומחר - תרנגולת!








נתראה מחר,
עדי

יום שישי, 18 במרץ 2016

דואר ישראל - Take #2

זוכרים מה קרה לי בהחלפה של שנה שעברה?
אז לא. לא נתתי לדואר עוד צ'אנס.
כזו אני - פולניה. לא סולחת ולא שוכחת.

אני ממש אוהבת החלפות - ההתרגשות בלנסות לקלוע לטעמה של המקבלת, הציפיה עד להגעת המשלוח וכמובן הסקרנות לגלות מי תשלח לי ומה היא תבחר לעשות...

לכן ברור שנרשמתי להחלפה, אבל הפעם שלחתי את השליח המסור ביותר בעולם לראשון לציון (תודה כפרה!!!), כדי שיתן לרותם את המשלוח עד הבית!

אז מה בחבילה?

המחברת הראשונה שעטפתי אי פעם, על פי ההדרכה של סתיו משלישקל'ך. התאהבתי לגמרי. מזהירה אתכן, זה ממכר...


המצלמה, שכבר ראיתן (אבל ממש רציתי לשלוח אותה למישהי שתעריך), במילוי חומרי יצירה, קצת ממתקים


ובובה קטנטנה לבובה של רותם.


בשבוע הבא - תחפושות!!!!
התרנגולת כבר כמעט מוכנה ונסיכת הפרפרים בחצי הדרך (או לפחות זה מה שהייתי רוצה לחשוב).


בברכת כמעט פורים שמח,
עדי

יום רביעי, 16 במרץ 2016

הבית של אנה ואלזה

לא יודעת אם כבר התוודיתי בפניכם עד כמה אני אוהבת את פורים.

לראיה, כבר מחכים בקנה פוסט על משלוח מנות (לפחות אחד) ועל התחפושות אני עדיין עובדת אבל מבטיחה לפרסם לפני החג.

בינתיים, למי ששכח - הנה הדרכה לתחפושת תות ולתחפושת ינשוף שפירסמתי בשנה שעברה.

אז אומנם הטיימינג כאן מוצלח מאוד, אבל אצל ילדים, תחפושות ממש לא שייכות רק לפורים.
אצלי האסימון נפל בערך לפני חודשיים, כשבדלת נכנסו אנה ואלזה בשמלותיהן המפונפנות, התיישבו על הספה ודרשו לצפות בבת הים הקטנה.

אז במיוחד בשביל שתי הנסיכות שלא מפסיקות להתחפש (וגם כי לשמלות של אנה ואלזה שעשו עליה היישר מסין, מגיע מקום של כבוד) הכנו מתקן תחפושות DIY!!!


גם הפעם, הרעיון עצמו מאוד פשוט, ואפשר לשדרג אותו מאוד עם תוספות וקישוטים.
המידות של המתקן שלי הן: 90X90X30 והוא מתאים מאוד לאחסון של השמלות, וגם של הילדות שנסעו בו בכל רחבי המרפסת.






את העצים (עץ סנדביץ' בעובי 17 מ''מ) חתכו לי במחסן עצים כמובן, והמוט הוא פשוט מקל של מטאטא.




אגב, את החיתוך העגול סימנתי בעזרת צלחת גדולה - ציירתי את העיגול עם עט, ממש חזק (כן, כן, לא להסס לחרוט) וזה יוצר מעין מסילה קטנה אך שימושית לג'יגסו ומשפר את הדיוק.
את המתקן עצמו צבעתי בפוליאור ואת הדגלונים צבעתי עם צבע גירי של אמריקנה.
הוספתי ארבעה גלגלים וזה הכל.

אז עכשיו, כשיש איפה לשים את התחפושות, אפשר סוף סוף ללכת לסיים לתפור אותן...


להתראות בקרוב,
עדי