מה עושים היום - פעילויות עם הילדים #1

אל תספרו לאף אחד, ובטוח שחלק מכם יחשוב שאני לא ממש שפויה, אבל אני די אוהבת את החופש הגדול, ולא רק בגלל שהיומולדת שלי (ושל חצי מהקרובים לי) מגיע בסופו.

מרגישה שזו ההזדמנות שלי להיכנס לעולם של הבנות - לג'ימבורים למיניהם, לדיסני על הקרח (לא ברור מי נהנה יותר. או שכן ברור. אני), ואפילו הים הפך ממטרד מלא חול וקרם הגנה למקום שאפשר ליהנות בו...

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל אם אני מגיעה מוכנה מראש - לחום, לבלאגן, לקצב של הילדות - זה מרגיש לי הרבה יותר קל. 

מצד שני, זו אפשרות גם להכניס אותן לעולם שלנו - איתי ביצירה, איתו במטבח ואפילו לצרף אותן לעבודה.

אז כל שנה, כשהחופשה המשפחתית מתקרבת, אני מנסה למצוא משהו יצירתי שנוכל לעשות יחד, עם כל האחיינים. בשנה שעברה הכנו חולצות (הצלחה מסחררת) וניסינו להפריח פנסים סיניים (פיאסקו מוחלט, תיכנסו ותראו בעצמכם). 

השנה היה לי מאוד קשה למצוא רעיון שיתאים מגיל 3 ועד גיל 10. בסוף הלכתי על דברים פשוטים אבל חמודים - מתקן האכלה לציפורים ממקלות של ארטיקים וסימניה מקושטת בוואשי טייפ.

למרבה הצער, בעלי, שיזכה לחיים ארוכים, צילם את כל הסדנה של המתקן לציפורים בוידאו במקום בסטילס, אז נצטרך להסתפק בתמונות של הסימניה, ובמה שצילמתי אחר כך בבית :)

אז אם עוד נשאר לכם טיפה כוח (והרבה מקלות של ארטיקים), מוזמנים לנסות גם, וכמובן לספר לי איך היה.
בפוסט הבא - עוד רעיונות לרגע האחרון של החופש למי שעוד נותרה לו טיפת סבלנות...

עדי 

ה-שיטה לאחסון חותמות (וקצת על ה-fuse tool)

לפני כמה חודשים, עשינו שינוי משמעותי בבית וסידרנו לי פינת יצירה, שתהיה רק שלי.
מאז - אין סוף למריבות. אני מבולגנת, והוא - מנסה להיות מסודר. אני באמצע משהו (תמיד...), והוא - לא יכול לראות את הערימות והבלאגן על השולחן. לזכותו יאמר, שאכן לעיתים מרוב בלאגן אני נאלצת לנדוד לפינת אוכל ולסלון, ואז אני אפילו מצליחה (טיפה!) להבין אותו...
אז אני באמת מנסה.
אבל מכיוון שסדר זו לא אחת התכונות הבולטות שלי, אני מנסה מ א ו ד לארגן את הפינה שלי כך שלא אגיע למצב שאחרי כל כרטיס קטן יש לי לפחות חצי שעה של סדר. ועוד יותר חשוב מזה - שהדברים החשובים יהיו לי מול העיניים ולהימנע ממצב שבו אני בכלל לא זוכרת שיש לי חצי מהדברים.

עם החותמות ניסיתי כל מיני שיטות - בקופסא באריזות המקוריות (שכחתי שהן קיימות), בקלסר (בלאגן היסטרי וקלסר שעולה על גדותיו), בקופסאות של דיסקים (נחמד, אבל מסובך לאחסון). אבל זהו! יגעתי ומצאתי פתרון מושלם! עד כדי כך מושלם, שצילמתי לכן סרטון הדרכה :)

אלבום 30*30, המכיל שמרדפים ובו מסודרות כל החותמות וניתן להגיע אליהן בדפדוף מהיר!
לכל חותמת 'כיס' בדיוק בגודל המתאים, וכל זאת, הודות ל-fuse tool של we r memory keepers.

כלי מגניב ממש, שמאפשר יצירת כיסים, פלאפים, כרטיסי שייקר, שמרדפים מותאמים אישית לכרטיסיות ג'ורנלינג ועוד המון אפשרויות!
הערכה הבסיסית מגיעה עם ראש fuse (בתרגום חופשי - חיבור) וראש חיתוך וניתן גם לקנות ראשים דקורטיביים.

השימוש בו מאוד פשוט, אבל כדאי לשים לב למספר דברים.

מכיוון שהרעיון מבוסס על המסה של פלסטיק, הטמפרטורה של ה-fuse tool גבוהה, ולכן כדאי:

1. להיזהר מכוויות :)

2. לעבוד על משטח חסין חום (ישנם משטחים ייעודיים ואפשר גם להשתמש במשטחי סיליקון למטבח, או אפילו להיעזר בקרטון).

3. שימו לב! כשמשתמשים בפונקציה של החיתוך, חייבים להפריד בין שתי השכבות של השמרדף, אחרת הוא יחתך ופשוט ישאר לכן ביד סוג של כיס (אני משתמש בחתיכת בריסטול, כמו שתוכלו לראות בסרטון).

ונקודה אחרונה וחביבה - לא לשכוח ליצור פתח בכיס לפני שסוגרים אותו עם הפיוז, כדי שאפשר יהיה להכניס את החותמת :)

הסרטון קצת כבד, אז העליתי אותו ליוטיוב ותוכלו לצפות בו ממש כאן.

ואם אין לכם סבלנות, להלן התקציר:

1. מסדרים את כל החותמות על השמרדף.

2. מחממים את ה-Fuse tool כ-10 דקות ויוצרים כיס קצת יותר גדול מגודל החותמת (להשאיר פתח מלמעלה כדי שתוכלו להכניס פנימה את החותמת).

3. מחליפים בין ה-fuse tip ל-cutting tip. עד שיתחמם, מפרידים בין שתי השכבות של השמרדף ע"י דף/קארדסטוק שמכניסים לכיס שהכנו וחותכים באמצעות ה-cutting tip.

4. מחליפים שוב ל-fuse tip ומחכים לחימום. בודקים שהחותמת אכן נכנסת לכיס וסוגרים את הכיס מלמעלה ע"י ה-fuse.

אהבתן? יש לכן רעיונות נוספים לשימוש ב-fuse tool? אשמח לשמוע בתגובות!

שבת שלום,

עדי

לכל סיום יש התחלה חדשה

*** משהו קטן לפני שמתחילים - 

ממש כיף לי לקרוא את התגובות שלכן בבלוג, בפייסבוק, בהודעות פרטיות, ובכלל...

תמשיכו ככה!!! ;) ***

אני בחורה רגשנית, אני מודה.

למרבה הפאדיחה, מסיבות סיום בגן לגמרי עושות לי את זה.

אולי זה הגיל, או סתם תמהוניות קלה, אבל אני מוצאת את עצמי על סף דמעות באירועים מהסוג הזה... השותפה (הכמעט-יחידה) להלך הרוח המשונה הזה היא הגננת.

אז אתמול יצאנו סופית לחופש הגדול - הקייטנה נגמרה, הסתיימה השנה במשפחתון, והגיע הזמן לומר שלום ותודה.

את המתנות לגננות בגן של הגדולה כבר נתתי מזמן - נסחפתי בקדחת המחברות (ככה זה כשצריך להכין 7 מתנות...) וכל גננת קיבלה מחברת עטופה עם צנצנת עוגיות ותגית תואמת.

במשפחתון זה היה הרבה יותר קל - קודם כל הגננת חובבת יצירה מושבעת, שזה כבר כיף גדול, וחוץ מזה, היא רק אחת, אז אפשר להשקיע :)

אז קודם כל הכנתי לה כרטיס מהמם! ותצטרכו להאמין לי כאן, כי אבוי לבושה, שכחתי לצלם אותו בטרם הגיע ליעדו.

וחוץ מזה, מכיוון שהיא ידועה כחובבת פלמינגואים, תפרתי לה תיק דו"צ שתוכל לקחת לים בחופש :)

 

ובתוך התיק - עוד הפתעה - אנציקלופדיית הקראפט של מרתה סטיוארט:

ותמונה אחת של הצד השני - 

נראה לי שימצא חן בעיניה :)

עכשיו אני שוברת את הראש על הפעלה יצירתית לילדים בגילאי 3-10.
אשמח לשמוע מכם רעיונות, הצעות, בקשות וכו'...

מקווה שהחופש עובר עליכם בנעימים, והשבוע גם אני מצטרפת, אז נתראה בים!

שבת שלום,
עדי

יומולדת חגיגה נחמדת

לא יודעת איך עברו כבר 3 חודשים, אבל מסתבר שהזמן טס כשנהנים, ואיכשהו לא הספקתי לכתוב כאן על היומולדת שעשינו לרוני. 

היה ממש כיף, וגם ההכנות לא היו ממש ביג דיל, אז החלטתי בכל זאת לשתף, על אף הדיליי ההיסטרי :)

ניסינו ללכת על חגיגה נחמדת, לא משהו גדול, לא משהו מוגזם, חגיגה. נחמדת. הילדה בסך הכל בת שנה ויהיו לנו המון שנים להפקות יומולדת אם נרצה.

באופן כללי, בנושא ימי הולדת שנה נדמה שהעולם מתחלק ל-2: הפקות מפוארות עם קייטרינג, קייק סמאש, צלם סטילס, צלם וידאו, מפעיל ומתנות לאורחים. בצד השני נמצאים אלה שאומרים שאם הילד לא זוכר, ממש, אבל ממש, אין שום סיבה לחגוג לו.
כשאלה היתה בת שנה עשינו לה יומולדת חיפושית (סקפטים, זה הרגע שלכם, תתכוננו...) והיה נראה שהיא ממש בעניינים.
אז היה ברור לנו שגם הפעם אנחנו לא מוותרים על המסיבה.
אולי בדיעבד היה צריך לשקול שנית. בואו רק נאמר שכלת השמחה רטנה רוב הזמן, הלכה לישון והתעוררה בדיוק לסוף היומולדת שמחה וטובת לב.
לפחות כל השאר נהנו מאוד.

מה שכן, הפעם הייתי חייבת להיות יצירתית במיוחד - פורים (הזהרתי מראש שהתזמון של פרסום הפוסט מעט השתבש), לחץ בעבודה, ובאופן כללי החיים, לא השאירו לי המון זמן להתארגנות כמו בפעמים הקודמות.

ולכן, הפעם בחרנו רק אלמנטים שיחס העלות-תועלת (מבחינת השקעה) בהם הוא הכי גבוה.
הרעיון הראשוני היה יומולדת קרקס, עם המון משחקים מגניבים, שנגנזו בסוף מפאת חוסר זמן להכנה, אז המשכנו עם הנושא, אבל התמקדנו בשולחן מתוקים, ובכמה משחקים שנבחרו בקפידה (הקריטריון המרכזי - לא לוקח הרבה זמן להכין אותם).

למשל - ניפחנו בלונים, הכנסנו לתוכם הפתעות, ותלינו על מסגרת (מציצה מאחור כאן בתמונה). הילדים היו צריכים לזרוק חיצים על הבלונים ולזכות בהפתעות.

עשינו פינת צילום עם אביזרים (מודה ומתוודה - מאיביי), פינת ג'אגלינג וכמובן שולחן מתוקים.

כמו שאפשר לראות - כאן לגמרי זרמנו עם אוירת הקרקס... תפוחים מסוכרים, פופקורן ותירס על מקל.

ולסיום, אי אפשר יום הולדת בלי שקיות הפתעה, או לפחות מיני-מכונת-מסטיקים הפתעה:

הבסיס הוא כמובן כוס חד פעמית חתוכה, מעליה הדבקתי בקבוק עגול מלא בעדשים ולקישוט - מדבקות.

אה, ואין אין אין חגיגה בלי עוגה:

נתראה בשמחות,

עדי

כשלון מפואר

כמה זמן כבר לא כתבתי...
אם להודות על האמת הפוסט הזה התכוון לעוף על עצמו. אבל ממש.
אין עלי, גם בתקופות עמוסות בעבודה, אני מוצאת זמן ליצירה עם הילדים, ופוסט הפעלה לילדים, באמצע החופש הגדול, הפעם ממש שיחקתי אותה.

אז זהו... שזה לא ממש הצליח.
ההתחלה דווקא היתה אופטימית - הבטחתי לאלה שנכין יחד חולצה.
במקרה הכינותי (כמה חודשים) מראש את ה-foil (אם אתם עדיין לא מכירות את הטרנד ההיסטרי, מוזמנות לקרוא כאן), ואת הגיליונות לגיהוץ.
חתכנו בביג שוט את הצורה הרצויה, הנחנו על החולצה, גיהצנו, הנחנו את הפויל, גיהצנו שוב ו-וואלה!
יצא מהמם!

אבל זה היה בערב, אז לא צילמתי, ואמרתי לעצמי שבהמשך השבוע אכין עוד אחת כזאת ואצלם הדרכה מלאה.

אלה התלהבה בטירוף, ויום למחרת הלכה עם החולצה לגן, חזרה מלוכלכת, והחולצה - לכביסה.
זה המקום לציין שלפי הוראות השימוש של דפי הגיהוץ, מומלץ לכבס ביד. אתן יכולות להניח שלא פעלתי לפי ההוראות... ותראו מה יצא:

מרחוק זה עוד נראה סביר, אבל כשמתקרבים...

 

לא נורא. ממילא תכננתי להכין עוד אחת, כי אמרנו שיש הדרכה, נכון?

אז ככה - קודם כל החומרים:
חולצה, דפי גיהוץ ופוילים (שימו לב שיש גם דפי גיהוץ של חברת גורי לינרו שאפשר למצוא היום בכל חנות יצירה כמעט. לא ניסיתי, אבל אם אתן מנסות אשמח לשמוע איך יצא!)

לתשומת ליבכן - הדפים של גורי לינרו מגיעים כבר מוכנים - החלק הדביק והחלק המוזהב באים יחד, כך שהוראות העבודה הן טיפה שונות.

1. יש צורך לגזור את הצורה הרצויה מנייר הגיהוץ באמצעות מספריים, מכונת חיתוך ידנית, חשמלית, פאנצ'ים וכו'. שימו לב להניח על הצד הדביק נייר אפיה, כדי שהדבק לא ידבק לפאנץ'.
2. הניחו את הצורה הגזורה על החולצה (הצד הדביק כלפי מטה), הניחו נייר אפיה וגהצו (לא להתקמצן על זמן הגיהוץ - לפחות חצי דקה).

 3. הסירו את הנייר. זה אמור להיראות ככה:

4. הניחו את הפויל (הצד הצבעוני כלפי מעלה) על גבי החולצה, מעליו נייר אפיה וגהצו (שוב, לפחות חצי דקה ומומלץ להפעיל לחץ מתון).

ובכן... כל מה שעבד כל כך טוב עם החולצה הראשונה, התחיל להשתבש כאן כבר בשלב השלישי.
רואות את הפרפר הלבן החמוד בפינה השמאלית העליונה של החולצה? נייר שלא ירד. יש לציין שאם אומרים להשתמש בנייר אפיה - יש לזה סיבה. את הפרפר הספציפי הזה פינצ'צ'תי עם נייר רגיל, הדבק נדבק אליו, ולא הצלחתי להוריד אותו מהחולצה.
לגבי שלב 4 - הנחתי את הפויל, הפעם בצבע שנקרא Opal, והכוונה היא ללבן-כסוף עם גוון קל של האור שנשבר (משהו כמו בועות סבון...). גיהצתי טוב טוב, אבל כל הדבק עבר לפויל, במקום שיקרה הפוך... גם גיהוץ נוסף לא פתר את הבעיה. החולצה נראית בדיוק כמו בשלב הקודם.

הבטחתי כשלון מפואר, או לא?

מבטיחה לחזור על הניסיון שוב, בתקווה שיצא יותר דומה לפעם הראשונה.
ובינתיים, האמת שקשה לי להמליץ על הפוילים לעבודה עם בד, אבל אם אצלכן התוצאות שונות, ספרו לי, אולי עוד יש תקווה!

המשך חופש נעים למי שבחופשה, ושבת שלום לכולכן,
עדי

אמא יש רק אחת

לאמא שלי יש יום הולדת. ככה זה כל שנה. תמיד מגיע באיזור יום העצמאות, ותמיד (איזה קטע), ממש ממש קרוב לפסח. טירוף.

מה ניתן לאמא שיש לה הכל?! אותנו כמובן!
השנה אמא (ואבא) שלי פרגנו בטירוף, ונסענו לטיול בנות בפראג.
מה יש לומר, מזל שהחלק התיירותי בפראג יחסית קטן, כי השופינג והשינה כמעט לא השאירו לנו זמן שום דבר אחר...

אל תדאגו, ראינו את השעון, ביקרנו בגשר קארל ואפילו הגענו לטייל באיזור היהודי של העיר. אבל האמת שממש לא התכנסנו כאן לשמוע סיפורים על המהר''ל מפראג. וגם לא על הגולם. למרות שהיינו בחדר בריחה (escape room) שזו התמה שלו. מגניב מאוד, אגב, בלי להתחשב בכלל בזה שאני קצת מתמכרת לטרנד חדרי הבריחה.
באופן כללי - תנו לי תחביב יקר שעומד לרושש אותי ואני עפה על זה...

לפני שנגיע לעיקר - מיני אלבום הורס שהכנתי לרגל המאורע - ואפילו בלי שתצטרכו לשאול 'איפה יש חנויות יצירה שוות בפראג?!' הרי לכן המלצה חמה - חוץ מביקור חובה בטייגר, כדאי לחובבות הסקראפ והיצירה שמזדמנות לפראג להרחיק קצת ממרכז העיר לחנות עם מבחר גדול מאוד של חותמות, תבניות חיתוך והבלטה, דפים, סרטים ועוד המון חומרי יצירה, אפילו קולקציות ממש חדשות! המחירים לא בשמיים - יותר זול מבארץ, אבל לא כמו בארה''ב. סה''כ יצאתי מרוצה.
לחנות קוראים Devona והנה הקישור לאתר:
http://www.tvorive-projekty.cz

אחרי כל ההקדמה, קבלו אותו - המיני אלבום הראשון שלי! יותר נכון הראשון שסיימתי, אבל בואו לא נהיה קטנוניים...
הוא בגודל 6*6 אינץ' (15*15 ס''מ), ומכיל 12 עמודים עם המון פתיחות, כרטיסיות ומקום לתמונות וברכות. 

השתמשתי בסטאק שנקרא Spring Fling וזו גם פעם ראשונה שאני קונה ממש קולקציה - את הסטאק, עם הקישוטונים והמדבקות התואמות. ובכן, והרי תובנה שהגיעה זה עתה, ככל הנראה באיחור של כמה שנים טובות (זהירות, ספוילר!) - לקנות קולקציה זה ממש מגניב! כל כך הרבה יותר קל וכיף! תאמינו לי, מישהו שם עושה עבודה טובה מאוד ;)
תודו שהרשמתי אתכם בחדות האבחנה שלי...

כמובן שצילמתי כמה תמונות, אבל הפעם גם הכנתי סרטון stop motion, כדי להיות בטוחה שתתלהבו כמוני :)

 

 

מזל טוב אמא! מקווה שנהנית (אנחנו נהנינו מאוד!) ושנזכה לעוד המון שנים של חגיגות!

נתראה בשמחות,

עדי

בקשה לא שגרתית

התלבטתי הרבה האם לכתוב על היצירה הזו. ובכלל, מוזר בעיני לקרוא לה יצירה.

בערב יום השואה האחרון התקשרה חברה ואמרה שיש לה בקשה לא שגרתית, אם אני מוכנה לעזור.
הבקשה לא ממש הרתיעה אותי וכמובן שאמרתי כן. 

האמת שאני עדיין לא כל כך מצליחה לכתוב על זה... אם לספר בקצרה סיפור ארוך ועצוב - ענבל, בחורה צעירה, חלתה בסרטן כשנתיים, ולפני מספר ימים מצבה הדרדר בפתאומיות.
לענבל יש ילדה קטנטונת, שלדברי אנשי המקצוע צריכה מזכרת מוחשית מאמה.
מכיוון שענבל היתה יוצרת בנשמתה, הקרובים לה חשבו שהיא היתה מאוד שמחה אם היתה לה ההזדמנות להכין את המזכרת במו ידיה. באותו שלב זה כבר לא היה רלוונטי, אז עלה הרעיון להשתמש בחומרים שהיא אהבה ובחרה.
באותו ערב הגיעו אלי חומרי יצירה מהחדר של ענבל - בדים, סרטים, קישוטים ודפים.
קשה לתאר את ההרגשה הזו, 'לחטט' בחומרים שלה - בדים, שרואים כמה מחשבה הושקעה בבחירה של כל אחד מהם, מקופלים בזהירות וארוזים בקופסאות שקופות. דפי דקופאז' של בל אנד בו, בדיוק כמו אלה שיש לי. לא יכולתי להשאיר אותם לא גמורים. הדבקתי את השכבות אחת על השניה, וצירפתי להם דפי רקע מתאימים.
הרגשתי שנפתח לי צוהר לנפש של ענבל, ובו זמנית גם שאני חודרת לה לפרטיות בצורה שרק מי שאסף דף אחרי דף, חתיכת בד אחרי חתיכת בד, יכול להבין. ניסיתי מאוד למצוא את השילובים והעיצוב שימצא חן בעיניה...
ישבתי לעטוף את הקופסא ולקשט אותה, ולמחרת בבוקר נתתי אותה לחברה של ענבל. כמה שעות אחר כך, ענבל נפטרה.

קצת פסיכולוגיה בגרוש - אני מניחה שהסיפור נגע כל כך לליבי בגלל הדימיון שהרגשתי בינינו - האהבה ליצירה, הגיל, הילדה הקטנה...

מכיוון שרוב הקוראים כאן הן קוראות, שחברות באותן קבוצות יצירה בפייסבוק, קונות באותן חנויות ומעריכות דברים דומים, החלטתי לשתף אתכן בסיפור של ענבל, שנכנסה לי עמוק ללב, ואולי היתה שמחה לדעת שגם בקהילת היוצרות זוכרים אותה...

רק בריאות,
עדי