על קיפודים וחיות אחרות

השבוע נחה עלי רוח קוצנית מעט, ושלחה אותי להכין 2 כרטיסי קיפודים -
אחד, ישראלי לגמרי, שכולו מאיירת אחת מוכשרת בטירוף ושמה מיכוש.
והכרטיס השני - כרטיס סליידר 100% אמריקאי, בסגנון וגם בחומרים.

הראשון, כרטיס נפתח ("gate fold") עם סגירה משתלבת (זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע).

הדפים הם של מיכל מרקו, הלא היא מיכוש, ואת הקיפוד לקחתי מספר המדבקות שלה.

את הבסיס של הכרטיס (הקארדסטוק הלבן) חתכתי בגודל "10 על "6 וקיפלתי במרחק של "2.5 מהקצוות (המידות באינצ'ים).
חתכתי 2 רצועות נייר מדוגם בגודל 7/8 5 על 3/4 2 (כלומר קטן בשמינית מהבסיס) והדבקתי על הבסיס.  
את המדבקה של הקיפוד הדבקתי על קארדסטוק לבן וחתכתי עם תבנית חיתוך עגולה. 
חתכתי עיגול נוסף, קצת יותר גדול, מקארדסטוק אפור, שבמרכזו חתכתי עיגול נוסף, באותו גודל של הקיפוד. יוצא שמתקבל מעין חישוק טיפה יותר גדול מהקיפוד.
את הקיפוד הדבקתי על צד אחד בלבד בדיוק במרכז הכרטיס, כך שחצי ממנו מודבק והחצי השני משוחרר. 
עם החישוק עושים בדיוק אותו דבר רק בצד השני - מורחים דבק רק על חצי חישוק וממקמים אותו כך שהוא נמצא בדיוק מסביב לקיפוד.

לכרטיס השני, גם הוא קיפודי, השתמשתי בסטאק של echo park שנקרא The Story of Fall מהחנות של רעותא, ובינתיים כבר אזל...

הדשא נחתך באמצעות תבנית חיתוך, וגם המסילה עליה מתהלך הקיפוד להנאתו :)

מדביקים את הקיפוד על חתיכת דבק דו"צ גבוה ומהצד השני עוד חתיכת נייר שגדולה קצת במעט מרוחב המסילה. אפשר להשתמש גם בפלסטיק ייעודי (למשל של MFT) כדי להגביה את הקיפוד או בסיכה מתפצלת (אם תרצו הדרכה מצולמת לכרטיס סליידר מהסוג הזה, תכתבו לי בתגובות ואצלם הדרכה :) )

ועד הפעם הבאה, מוזמנות לכתוב לי :)

עדי

משקיעה / שוקעת

מכירים את זה שתכננתם משהו כיפי/מיוחד/סופר מושקע, סיפרתם לילדים והופ! הוציאו לכם את כל האוויר מהמפרשים?

איכשהו, עם מתבגרת בת חמש ועוד אחת שהתחילה באיחור את המרד של גיל שנתיים, זה קורה לי הרבה...
נעלי בית מהממים של חד קרן? כמובן, התקף זעם של הגדולה.
כרטיסים להצגה בחנוכה בלי להתייעץ? איזו עזות מצח!
נגמרו התפוחים? אכן סיבה להתפלש בחול בגן שעשועים ולצווח עד שיגיע מישהו מהרווחה לבדוק מה קורה. וכך הלאה...

אבל... לפעמים זה מסתדר. לעיתים קורה שמה שתכננתי מתיישב בול על הרצון ו/או הצורך של הילדים. וכשזה קורה, באמת שקשה לתאר את הנחת...

אז חגגנו יום הולדת בגן (וגם בבית כמובן, אבל על זה בפעם אחרת), והתבקשנו להביא "איגרת מעוטרת" (ציטוט, כן?) ואלבום של הילדה.

למרבה הבושה, לילדה אין אלבום מאז שהיא בת שנה.

ומה תעשה אמא שיש לה חדר שלם שרק מחכה שיעשו איתו משהו?? בדרך כלל התשובה היא תראה עוד פרק של חברות, אבל  מכיוון שמדובר בהזדמנות של פעם בחיים (או פעם-פעמיים בשנה, גג!), אז התשובה המתבקשת היא - אלבום! וליתר דיוק - מיני אלבום!

לא ממש ידעתי באיזו סוג של אלבום לבחור. במקרה הזה היו שני אילוצים עיקריים שדי סגרו לי את הפינה - 

1. היו לי בערך שעתיים כדי להכין אותו
2. הייתי צריכה להכין משהו די עמיד, כדי שהיא תוכל לקחת לגן באופן קבוע (מסתבר שזה פותר את ענין הגעגוע :) )

החלטתי על כריכת ספירלה (השתמשתי ב-Bind it all) מכיוון שזה הכי זריז ופשוט, ולטובת העמידות השתמשתי ב- fuse tool וניילוניונית מתאימות. 

חוץ מזה, העיצוב הוא מינימליסטי (האנדרסטייטמנט של המאה), בעיקר מפאת חוסר זמן, אבל לא התאפקתי ועשיתי כריכת שייקר :)

עוד משהו קטן בקשר לכריכה - הדף של הכריכה הוא בעצם לא ממש נייר - החברה שמייצרת את ה-fuse tool, We R memory keepers, ייצרה גם ליין של ניירות שמתאימים לפיוז טול, שעשויים מסוג כלשהו של פלסטיק שמדמה נייר. זה מאפשר לפיוז טול לעבוד ישירות על ה"ניירות" האלה, עם או בלי הניילונים שלו.

לאלבום וגם לאיגרת המעוטרת השתמשתי בסטאק Let's Party של Simple Stories, עם קישוטים תואמים.

אז יאללה, לתמונות:

נהניתן?
אשמח אם תכתבו לי :) 
עדי