על גב תפוס, רחמים עצמיים וראש השנה

בשבוע שעבר נתפס לי הגב. ברמה של לא לקום, לא לזוז ובטח לא לנהוג שעה הלוך ושעה חזור לעבודה.
אז נשארתי בבית, ביום מחלה.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל כל פעם שאני נשארת בבית, אם זה עם ילד חולה, או אפילו כשאני מרגישה רע ומחליטה לוותר על עבודה, יש לי תמיד פנטזיה כזאת - לתקתק.
כביסות, סופר, מדיח, סידורים והכי הכי קורץ לי - פרויקטי סקראפ כאלה ואחרים...
בדרך כלל, מתוך רשימה של פלוס מינוס 12 משימות, אני עושה שתיים.
רוב הזמן זה מסתכם באיזה ילד נוגה ומיילל, או בי, נרדמת ברחמים עצמיים על הספה... בכל זאת, יום מחלה. וכנראה שיש סיבה שקוראים לזה יום מחלה ולא יום חופש.
אבל הפעם? לא משימה ולא רבע משימה. לא הצלחתי לזוז. כאבי תופת בכל שינוי תנוחה, טלפונים לאמא לקושש ארוחת צהריים... בקיצור, יום מבוזבז, בפרט שעל השולחן בחדר מחכים לי מארזים מושלמים, שמתזכרים אותי שבעוד חודש וקצת כבר ראש השנה!!!
אז מה עושים???
באותו יום, התשובה היתה פשוט כלום, מחכים לשיאצו של מחר בבוקר. אבל אחרי שהמשבר חלף עבר לו, כבר לא יכולתי להתעלם מהמארזים הנפלאים האלה של אושרת קורן -

שנה דבש (שאזל מהמלאי) ושנה צבעונית - https://goo.gl/mgKNzT

והנה התוצרים שלי -

קודם כל השניים שהכנתי לפרויקט התרומה של שרון שלזינגר מסטאק שנה דבש. הלבן נראה לי בדיעבד קצת חיוור, אבל השחור הוא אחד האהובים עלי בכל הזמנים!

השתמשתי בחותמות של טניה סול עם הבלטה חמה (בלבן) ודיו סטאזון (בשחור).

את הספינר הזה אני גם מאוד מאוד אוהבת, וגם הבנות שלי (אמא!!! הדבורות עפות לאמא שלהן!!!) התלהבו מאוד ;)
הכרטיסיה כמובן מסטאק שנה צבעונית ואת הדבורים תוכלו למצוא כאן.

אחרון חביב, גם הוא מהכרטיסיות של שנה צבעונית, הוא כרטיס שייקר.

חתכתי בסכין את הצנצנות מתוך הכרטיסיה, והדבקתי אותן על הבסיס של הכרטיס (בדיוק באותו מקום שבו הן אמורות להיות, רק שכבה אחת מתחת, מעין רקע לשייקר).

על החלק האחורי של הכרטיסיה הדבקתי וולום, קצת דו"צ גבוה, והנה, השייקר שלנו מוכן!  

אני נהניתי מאוד, מקווה שגם אתם :)
עדי

תמיד יש מקום לעוד קצת קונפטי

כרטיסים.... כמה אפשר לחדש כאן?
על השאלה הזאת אני מנסה לענות באופן מעט אובססיבי כבר כמה שבועות...

אז טיילתי לי קצת ביוטיוב וגיליתי כמה סרטונים, אפילו לא כל כך חדשים, שקידמו תבנית חיתוך של אלן יוסטון (Ellen Hutson), לבניית ... תופים בבקשה.... כרטיס קונפטי!!!! 🎉🎉🎉
האמת שלא ראיתי כרטיס כזה מגניב כבר מלא מלא זמן!

ומכיוון שבארץ אין כרגע תבניות כאלה, בניתי על בסיס הסרטונים האלה דוגמה משלי לכרטיס קונפטי.

אז מה צריך?

גומיה, נייר, דבק וזהו כמעט :)

שימו לב שהגומיה צריכה להיות בקוטר של (בערך) 5 ס"מ.

בעצם יש לנו כאן כרטיס בסיסי, שבתוכו מסתתרת מעין קופסה שקופצת כשהכרטיס נפתח ומעיפה את כל הקונפטי שעליה.

נתחיל עם המעטפה לקונפטי -
חותכים נייר דק (אני השתמשתי בוולום מרעותא) לריבוע בגודל 2.5×2.5 אינץ'.
מקפלים את הפינות של הריבוע למרכז (כמו בתמונה) ומקבלים ריבוע קצת קטן יותר מ-2×2.
כדי לדעת איפה אמצע הריבוע אפשר למקם את הוולום על הגריד של משטח החיתוך או לקפל את הריבוע על האלכסון, ואז על האלכסון השני. המפגש בין שני האלכסונים הוא המרכז.

נכין את כרטיס הבסיס - 

קארדסטוק לבן בסיסי בגודל 12×4.5 אינץ' שאותו מקפלים לחצי כך שהכרטיס יהיה בגודל 6×4.5.

כדי שהכרטיס ישאר סגור עד שנרצה שהקונפטי שבפנים יקפוץ, אפשר להכין מעטפה מתאימה או חבק. אני הכנתי חבק מרצועת קארדסטוק בגודל 1.25×10. חורצים ב-2.5" וב-7 ושמינית אינץ' ומדביקים ליצירת החבק.

השלב הבא הוא הכנת האלמנט הקופץ -

נחתוך מלבן בגודל 7×3 אינץ'. רצוי להשתמש בקארדסטוק כמה שיותר עבה.

נחרוץ במרחק של חצי אינץ' מכל צד (סה"כ ארבעה). בנוסף, מניחים את הנייר בצורה מאוזנת (לרוחב) וחורצים גם ב- 2.5" וב-4.5".

יוצרים טאבים כמו בתמונה, ובנוסף גוזרים עוד ארבעה חתכים קטנים (איפה שסימנתי את הנקודות האדומות) שבתוכם נקבע את הגומיה.

מקפלים פנימה את שלושת הפלאפים שבצדדים ומדביקים, כדי לחזק את הקופסה הקופצת.

מקפלים לצד השני את הפלאפים העליון והתחתון ויוצרים מעין 'חית' שאותה נדביק בתוך הכרטיס. משטחים את ה-ח', מדביקים פלאפ אחד ואז את השני.

מדביקים את מעטפת הוולום על גבי החלק העליון של הקופסה הקופצת.

מלבישים את הגומיה כך ש'תתיישב' בחריצים שהכנו לה.

עכשיו הזמן לקשט את הכרטיס (כן, patio party, אתה יודע שאני מדברת עליך), למלא את מעטפת הקונפטי בקונפטי/פאייטים/ פינצ'וצ'ים ולמשוך מעלה את הקופסה כך שהגומיה תימתח. 

סוגרים באמצעות החבק ומבהילים את בני המשפחה והחברים באמצעות קונפטי לפנים!!!

אני, למשל, כל כך התלהבתי שמיד שלחתי סרטון לאחותי. תראו מה היא חשבה -

אז הנה הסרטון גם כאן -

מקווה שנהניתן ומחכה לראות תוצרים!
עדי