תודה!

הבת שלי עולה לכיתה א'. הו, האימה 😨😨😨
בטח עוד יהיה לי הרבה מה לומר בנושא הזה, אבל כרגע אני יותר בקטע של - 😨😨😨😨😨
והחלק היותר מטריד? נדמה שגם היא כבר הבינה את זה ובינתיים מתחילה לפתח חרדות משלה סביב הנושא.
בקרוב היא תבין שהיא הולכת להיפרד גם מחצי מהחברים שלה, ואז... המממ...
Wish me luck!

אבל כרגע אנחנו עוד בגן, ויש מסיבת סיום, וחיפשו הורים מתנדבים לכתוב ברכה לגננות.
ההיענות, כצפוי, הרקיעה שחקים, ועייפות קיצונית ו/או טמטום אינהרנטי גרמו לי להתנדב.
עם הכרטיסים עצמם אני עוד מסתדרת, אבל הברכה??? HELP!!!!!!

יצא לי פוסט שכולו קיטורים, אז כדי שבכל זאת יצא לנו משהו מזה, הכנתי גם כרטיסים 😃
רוצות לראות?

את ההשראה לכרטיס קיבלתי מג'ניפר מגוויר, והרעיון הוא שמחתימים (בשכבות) על כרטיס רגיל, חותכים את החלק הפנימי (רק אחרי ההחתמה) ומדביקים על מאטינג -

האמת? מדובר בכרטיסים מושלמים 😍

רשימת חומרים (קישורים מהחנות של רעותא):
נייר במרקם חלק להחתמה
נייר בסיס לבן
נייר שימר ורוד (כרגע לא במלאי)
דפים צבעוניים לרקע
דבק דו"צ רגיל 
דבק דו"צ גבוה
חותמת תודה של טניה סול (כרגע לא במלאי)
מדבקות אותיות של יעל יניב
חותמות בשכבות של Altenew
דיו (DYE) בגוונים שונים

ועד הפעם הבאה, שיהיה סוף שנה שמח לכולם!
עדי

מסכות? כרטיסי ברכה? למה לא שניהם?

שוב הגיעה התקופה הזו בשנה. פורים בפתח, וכל הפיד שלי מלא בתחפושות וקופסאות בכל מקום...

אז גם אני חייבת!!! ברור...

אבל לפני שנגיע לפורים, שמתן לב שכבר כמעט נגמר פברואר?
יודעות מה זה אומר? נכון!!! יום הולדת שלוש לבלוג!
לרגל החגיגות, כל מי שתגיב כאן, בפוסט הזה, תיכנס להגרלה ולאחר פורים תזכה אחת מהמגיבות להפתעה ממני :)
מוזמנות לשתף להשתתף!!!

וחזרה לעיניינו - 

בגזרת התחפושות הגדולה רצתה להיות אלזה (שוב) ואת הקטנה תיכננתי לשכנע להיות מואנה.

מכיוון שאני יצור אימפולסיבי במידה מסוימת, מיד שאלתי אותה "מה?! שוב אלזה?!" מה רבה היתה אכזבתי כשהילדה באמת הקשיבה לי, והחליטה לשנות את דעתה. לתחפושת של מנורה. מנורת הזהב של בית המקדש.

תגידי לי, ילדה, את נורמלית?!?!?!

ובכן... בקצרה, אני מנסה להבין איך להכין כובע עם 7 קנים...

לגבי הקטנה, היא כמובן סירבה למואנה, אז החלטנו על תחפושת של פופי מהסרט טרולים. אני מקווה שכשהיא תשנה את דעתה בשניה האחרונה, תימצא איזו תחפושת שתניח את דעתה.

בכל מקרה, אולי עדיף להשקיע את המאמצים במקום שבו יש לי יותר סיכוי... נקווה שבגזרת משלוחי המנות יצליח לי יותר :)

והפעם הדרכה סופר קלילה לברכה פורימית!
המסיכה נפתחת ובפנים אפשר לכתוב, לצייר, לאייר, לקשט ובאופן כללי - להתפרע (ברוח החג כמובן).

הדפים הם דפי הבסיס המטאליים החדשים ומהממים של רעותא - בזהב ובפנינה והמדבקות של Tea&Soda.

הבסיס הוא בעצם סילואט של מסכה. אני לקחתי את שלי מ-PDF חינמי שמצאתי משוטט לו ברחבי האינטרנט, אבל השמועה אומרת שיש גם מוכשרות שיצליחו לצייר את זה בעצמן...
את המידות אתן יכולות להגדיל ולהקטין כרצונכן,אני השתמשתי במסכה באורך 14 ס"מ ובגובה של כ-6-7 ס"מ.
את המסיכה אנחנו מעתיקות פעמיים, עם חפיפה קטנה בקצה, כדי שנוכל לקפל אותן אחת על השניה כשהן חופפות, כמו בתמונות - 

אגלה לכן סוד קטן - אני השתמשתי בקריקאט לחיתוך, אבל זה רק פתרון לעצלניות... אפשר כמובן גם בלי.

שדרוג קטן ולא הכרחי - הוספתי בקצה האחד רצועת נייר, כדי לסגור את המסיכה כמו שצריך, שלא תיפתח, ובצד השני, עשיתי חיתוך קטן, כדי להשחיל דרכו את הרצועה הסוגרת.

נחתוך בקצה הכפול (הסגור) שני חתכים קטנים, כדי שנוכל להשחיל פנימה את הקש.

ועכשיו - קישוטים!

פורים שמח!

עדי

ט"ו בשבט הגיע חג לגננות

ט"ו בשבט הוא מן חג כזה שנעלם מהתודעה איפשהו בין גיל 16 לגיל שבו הילדים נכנסים למערכת החינוך...
תכל'ס, חבל, עד שיש חג אחד נחמד ואופטימי שלא הכל בו סובב סביב מי ניסה להרוג את מי, וכמה נצליח לאכול לזכר המאורע 😉
מכיוון שאני גם לא גננת, וגם לא תכננתי שום אירוח חגיגי, לא היו לי כוונות לציין את ט"ו בשבט באופן מיוחד.
*** צעקות מהיציע: בעלי טוען שכשהשקדיה מחליטה לפרוח, אני בדחף בלתי מוסבר לרכישת כמויות סיטונאיות של פירות יבשים. אלו מחכים בסבלנות להישלח לפח באיזור פורים... 
מדובר כמובן בהכפשות זולות, של אנשים ללא שמחת חיים ***

רגע אחרי שהחלטתי לנקוט בהתעלמות מוחלטת, הגיעה בת הארבע, 
ותהתה האם הפירות היבשים הם מתנה לגננות שלה... 

אני: הממממ... לא חשבתי על זה, מאמי
היא: אז תכיני להם מתנה

אין שום סיכוי שהייתי אומרת לא לבקשה כזאת...
ואז ראיתי בבלוג של יעל "קונדסונים קטנים ועוד" את הקופסא המושלמת לענין (להדרכה מפורטת, כדאי לכן לבקר בבלוג של יעל). 
עשיתי כמה שינויים קטנים במידות ובעיצוב, ומיד התיישבתי להכין קופסאות לכל הגננות. 
חוץ מזה, זו הזדמנות מעולה לבחון את היכולות של הקריקאט אקספלור החדשה שלי - מכונת חיתוך חשמלית חמודה להפליא, שכמובן יודעת גם לחרוץ קווי קיפול ועוד מיליון פיצ'רים שעדיין לא ניסיתי 😊
אז למי שתהה - היא עובדת! וזה ממש ממש מגניב!

אגב, הקופסאות גם ממש מתאימות לעוגיות אם אתן כבר בענין של משלוחי מנות.
רוצות לראות?

ובשבוע הבא?
קשת חד קרן! עם הדרכה! ייייאאאאא!

שבת שלום,
עדי

לכל סיום יש התחלה חדשה

*** משהו קטן לפני שמתחילים - 

ממש כיף לי לקרוא את התגובות שלכן בבלוג, בפייסבוק, בהודעות פרטיות, ובכלל...

תמשיכו ככה!!! ;) ***

אני בחורה רגשנית, אני מודה.

למרבה הפאדיחה, מסיבות סיום בגן לגמרי עושות לי את זה.

אולי זה הגיל, או סתם תמהוניות קלה, אבל אני מוצאת את עצמי על סף דמעות באירועים מהסוג הזה... השותפה (הכמעט-יחידה) להלך הרוח המשונה הזה היא הגננת.

אז אתמול יצאנו סופית לחופש הגדול - הקייטנה נגמרה, הסתיימה השנה במשפחתון, והגיע הזמן לומר שלום ותודה.

את המתנות לגננות בגן של הגדולה כבר נתתי מזמן - נסחפתי בקדחת המחברות (ככה זה כשצריך להכין 7 מתנות...) וכל גננת קיבלה מחברת עטופה עם צנצנת עוגיות ותגית תואמת.

במשפחתון זה היה הרבה יותר קל - קודם כל הגננת חובבת יצירה מושבעת, שזה כבר כיף גדול, וחוץ מזה, היא רק אחת, אז אפשר להשקיע :)

אז קודם כל הכנתי לה כרטיס מהמם! ותצטרכו להאמין לי כאן, כי אבוי לבושה, שכחתי לצלם אותו בטרם הגיע ליעדו.

וחוץ מזה, מכיוון שהיא ידועה כחובבת פלמינגואים, תפרתי לה תיק דו"צ שתוכל לקחת לים בחופש :)

 

ובתוך התיק - עוד הפתעה - אנציקלופדיית הקראפט של מרתה סטיוארט:

ותמונה אחת של הצד השני - 

נראה לי שימצא חן בעיניה :)

עכשיו אני שוברת את הראש על הפעלה יצירתית לילדים בגילאי 3-10.
אשמח לשמוע מכם רעיונות, הצעות, בקשות וכו'...

מקווה שהחופש עובר עליכם בנעימים, והשבוע גם אני מצטרפת, אז נתראה בים!

שבת שלום,
עדי

צרות טובות

קודם כל אני רוצה להגיד תודה לכל מי שקרא והגיב לפוסט הקודם.
התגובות מרגשות אותי ומחזקות מאוד, אז באמת המון תודות!

*** בנוסף אני רוצה להתנצל בפני מי שעקב תקלה טכנית קיבל את הפוסט הזה בגרסתו הלא-סופית***

הרבה זמן לא היה לי שבוע כל כך עמוס...
נראה לי שמאז שיש לי ילדים לא יצא לי לא להיות בבית ארבעה (!) ערבים בשבוע, אבל אלה צרות טובות - השתתפתי בסדנאות, העברתי סדנה ובאופן כללי היה שבוע פורה של יצירה.

בשבוע הבא מתחיל החופש הגדול גם אצלנו בגן, וזה (יחד עם היומולדת מחר) הזדמנות מצוינת לומר תודה לצוות שטיפל, דאג, חינך ולימד את הגוזלית שלי, שבינתיים כבר הפכה לילדה של ממש, במשך שנה שלמה.

בהתאם להיותי נצר גאה לדורות של פולנים, אני מתקשה להפרד מחפצים. חלק מזה מתבטא באגירת צנצנות בכמות שלא היתה מביישת מפעל ריבות, "כי בטוח נמצא להן שימוש מתישהו..."
אז הכנו עוגיות שוקולד צ'יפס ומרשמלו קפה, וארזתי בצנצנות עם מדבקות שהכנתי מטפט של יעל יניב. 

לצנצנות צירפתי כרטיס ברכה (סטאק וחותמות אותיות של נתנאלה) ופנקסים שקניתי במקס סטוק ועוצבו עם אותיות של יעל יניב וחותמת של קסם שימושי.

כל הטוב הזה נארז יחד בקופסאות פח שקניתי אצל נתנאלה וימסר אחר כבוד לנמענות מחר בבוקר :)

נתראה בקרוב,

עדי