יום שני, 29 בינואר 2018

אחיות או לא להיות

כשראיתי לראשונה את חפיסת הקלפים הגברית שהכינה יעל (מהבלוג קונדסונים), התעלפתי.
כשהיא פרסמה את החפיסה בגרסה הנשית, ועוד כולל הדרכה, היה לי ברור ש-כזה, אני פשוט חייבת לעשות. רק לא ידעתי למי...

לא חיכיתי הרבה זמן, וההזדמנות פשוט הציגה את עצמה - היש יותר טוב מיום הולדת עגול לאחותי בשביל קופסה מופלאה שכזו?

אז קודם כל, כדי שתהיו רגועים, הנה הקישור להדרכה - קלפי יום הולדת

ורשימת חומרים, רובם ככולם מרעותא:
השתמשתי גם בדפי בסיס אפורים, שלצערי כבר אזלו...

ועכשיו אפשר להתפנות לתמונות -




הלכתי כאן על ברכות קלילות, בעיקר עקב העדר שיתוף פעולה ;) והברכה היותר רצינית בכרטיס, שאותו לא הספקתי לצלם :|


 
כרגיל, אשמח מאוד לשמוע מכם,
עדי

יום ראשון, 14 בינואר 2018

בחן את עצמך - האם אתה פופי או בראנץ'?

כבר סיפרתי כאן כמה אוהבים אצלנו בבית את הסרט טרולים (מי שלא זוכר שמיד יתבייש לו, ויכנס לקרוא כאן), שהוא סרט חובה לכל מי שאוהב לשיר (ולרקוד ולחבק) בכלל ולסקראפריות בפרט.

השנה לכבוד יום ההולדת של יורשת העצר הוחלט על מסיבת דובי פנדה. מיד אחרי שהתחלתי להזמין קשים עם הדפס במבוק באיביי, ולהתלהב עד אין קץ מיומולדת בצבעי שחור-לבן-ירוק, הנושא הוחלף במעמד צד אחד ליום הולדת טרולים.

מכיוון שאני, הלא, זורמת (כאן המקום ל-נו, ודאי, מה השאלה?!), הסכמתי. ואם להתפלסף רגע, להיות קצת יותר פופי וקצת פחות בראנץ'...
אה, כן, וגם בגלל שאין לתאר כמה דברים מדהימים יש בפינטרסט כשמחפשים יום הולדת טרולים...

אז לאחר שנרגענו מהחרדה הקלה שאחזה בנו כשהבנו שלראשונה אנחנו מארחים 20 ילדים למסיבת יום הולדת, התחלנו להתכונן...

כמו שאמרתי, הפינטרסט מלא ברעיונות עיצוביים (מטורפים יותר או פחות) ומשחקים (סטנדרטיים יותר או פחות) שעזרו לנו לארגן יומולדת DIY מא' ועוד ת' (כמעט).


 לא תמיד אני עפה על עצמי עד כדי כך, אבל מה יש לומר... היה הורס! ;) 
 
נתחיל בחלק החחשוב ביותר (עבורי) - הקישוט.
כובעי טרולים לכל ילד שהכנתי מכובעים של ליצן (קנויים) עטופים ברצועת טול.



את הזר הפרחוני של ילדת יום ההולדת החלפנו בשיער של פופי שאותו הכנתי מכובע שעליו הדבקתי מנקי מקטרות.


 את שרשרת הגדילים ה-הו כה טרנדית היה אפשר להכין לבד מנייר משי (ויש אפילו הדרכה בבלוג של מיכלי), אבל האמת שהתעצלתי וקניתי ניירות חתוכים באיביי, ונתתי לילדת היומולדת להכין אותם, עד שנמאס לה :)


גם את הרעיונות למשחקים אספתי ברחבי הפינטרסט, ויחד עם התגלית המרעישה שלבעלי יש בית דפוס מתחת לעבודה, יצאו כמה משחקים מתוקים מאוד - 
אן-דן-דינו - בחלק מהכוסות נמצאות הפתעות קטנות, והילדים צריכים לעשות אן-דן-דינו כדי לבחור כוס ולקוות שתהיה בתוכה הפתעה. הכוסות מודבקות לקאפה גדולה בדבק חם, וצריך לתלוש אותן כדי לגלות האם הכוס ריקה או לא. 
יש כאן בערך פי 2 כוסות ממספר הילדים ומכיוון שהילדים עדיין קטנים, ולא רצינו שיתאכזבו - הפתעות כמספר הילדים. 



המשחק השני נחל קצת פחות הצלחה אצל הילדים (בני חמש). הרעיון מבוסס על המשחק הותיק מאוד של לנעוץ את הזנב לחמור, כשהעיניים מכוסות, אבל כאן הם היו אמורים להדביק את האף של פופי.
הגרפיקה החינמית נלקחה מהאתר של Party in a box והדפסנו אותה בבית דפוס בעלויות לגמרי סבירות. את האפים של פופי גזרתי, והדבקתי עליהם חתיכת דבק דו"צ, למרות שבטח אפשר להשתמש גם בסקוץ' או כל רעיון אחר שעולה בדעתכם..


המשחק האחרון, הלא הוא הבינגו (!!!), היה הכי מוצלח מבחינת הילדים. לא הספקתי לצלם תוך כדי היומולדת, אבל אתם יכולים להוריד אותו בקישור החינמי הזה ולהדפיס בבית או בבית דפוס. שוב, אני ממליצה על נייר כרומו בבית דפוס, יוצא מוש!  ;)

ואחרון אחרון חביב - האוכל...
לאחר משא ומתן מתיש על כמות הממתקים שיהיו (אמא, באמת, את לא יודעת מה זה יומולדת?!?!?! את לא יודעת שזה עם הרבה ממתקים?!?!?!), הוחלט בין היתר על סוכריות על מקל.
גם את הסוכריות עטפנו בריבועי טול כחול, סגול וורוד (2 או 3 שכבות טול לכל סוכריה. היה יותר יפה בעיני להוסיף עוד טול, אבל כבר לא היתה לי סבלנות לגזור עוד ריבועים) וקשרנו עם סרט סאטן שעליו הודבק פרח שפינצ'צ'תי מנייר תכלת. את הסוכריות הכינה כלת השמחה בעצמה, אז אתם יכולים להרגיש חופשי להזמין את הילדים להשתתף בהכנות...


על העוגה, כרגיל, החצי הטוב שלי, כולל פופי ובראנץ' קטנים וחמודים שהגיעו אלינו מסין הרחוקה - 

 

ותראו כמה יפה צבעתי את הקיר בבית כדי שיתאים בול ליומולדת (אל דאגה, לא באמת בשביל היומולדת...) -


מוזמנים ומוזמנות כמובן לכתוב לי ובינתיים שיהיה לילה טוב וחלומות פז,

עדי


יום שבת, 6 בינואר 2018

מיני אלבום, מקסימום געגוע

האמת, לא חשבתי שהנסיעה שלהם תהיה עניין גדול עד כדי כך (עבורי כמובן... הצלחתי להבין שבשבילם זה די ביג דיל...).
כן, היא גיסתי. כן, אני אוהבת אותה מאוד ואת המשפחה שלה.
אבל הנחתי שהחיים יחזרו למסלולם די מהר. זו האמת.

ואז הם נסעו. לרילוקיישן, ללא כרטיסי טיסה חזרה. התגעגעתי מאוד (עדיין...), והרגשתי עד כמה הם חסרים.
ארבעה חודשים מהנסיעה שלהם, ארבעה חודשים בהם אני צריכה כמעט כל ערב אני צריכה לנהל את אותה שיחה - לא, לולי, הם עוד לא חזרו. לא, אני לא יודעת מתי הם חוזרים. כן, גם אני מתגעגעת. לא, אי אפשר לנסוע לאמריקה מחר. כן, צריך ללכת לישון. עכשיו'.

ועכשיו היה לה יום הולדת. וחשבתי לא מעט, אתם מכירים, מה קונים למישהו שיש לו הכל ושאמזון מתחייבים ליום אחד משלוח עד הדלת שלו? כלומר- חפצים או קניות משום סוג הן מחוץ לתחום למי שגר בארצות הברית. אז עוברים ל- plan B - עבודת יד. או, כאן הדמיון התחיל לעבוד שעות נוספות.

יום לפני הנסיעה שלהם הזמנו צלמת לשעתיים לצילומי משפחה. הגיעה שירה ראש (יכולים לחפש אותה בפייס - שירינקה) והעבירה איתנו שעתיים מדהימות (זה אם לא סופרים את זה שרוני פשוט לא הפסיקה לבכות כל הצילומים. פוטוגני סך הכל).

בסופו של דבר, זו הפכה להיות מתנת יום ההולדת שלי לגיסתי האהובה. 
מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, שיארוז את הגעגועים ואהבה אליהם. בחרתי בקפידה את התמונות הכי טובות מאותו יום צילומים והפכתי אותן לאלבום מתנה שנסע אליה לארצות הברית.

תהליך העבודה היה מאומץ, כדי לעמוד בדד ליין של היום הולדת. כל ערב ישבנו (גייסתי גם את בעלי לנושא, בכל זאת, אחותו), דפדפנו שוב ושוב בתמונות וניסינו להרים אותן עוד קצת עם עיצוב הורס. כשמחברים תמונה שאוהבים עם עיצוב שהולם אותה, משהו קטן בלב פשוט עף :)



השתמשתי בסטאק Life in Color של Simple Stories והקישוטים המתאימים לו.
בנוסף, לכריכה השתמשתי בחיתוך עץ שפשוט התאים בול (מכאן). את הכיתוב צבעתי על ידי טפיחה עם דיו ורסה מארק, ומעל הבלטה באבקת אמבוסינג נחושת.
השתמשתי כמובן בדפי בסיס קראפט, האהובים עלי כל כך, מכאן,
בדבק דו"צ סקור-טייפ וגם בדבק הזה שרעותא מביאה (שהאמת, בעיני הם די זהים, אז לכו על האפשרות המשתלמת יותר...)

אז הנה התמונות. הכל כלול, גם הגעגועים.










אז מה עוד נותר לומר?
מזל טוב לך גיסתי האהובה! מחכים שתחזרו...