נכנסים למסגרת

האתגר החודשי בקבוצה של רעותא הוציא אותי קצת מאיזור הנוחות שלי... מסגרות זה ממש מגניב, ואפילו עשיתי כמה כאלה (כאן וכאן), אבל רציתי משהו קצת אחר, ולא ידעתי מה בדיוק...
ואז נזכרתי במשהו שרציתי לעשות הרבה מאוד זמן - כרטיס סצנה, כלומר כרטיס שמספר סיפור.
הצצתי קצת בפינטרסט להשראה, והאמת שלא מצאתי בחומרים שיש לי בהית שום דבר שממש דחף אותי לספר איזה סיפור...
ומכיוון שהשיטוט בפינטרסט פתח בפני רעיונות חדשים, הלכתי על משהו דומה, אבל קצת שונה - כרטיס בסגנון shadow box, שיש המכנים אותו גם דיורמה (דיורמה - מודל תלת מימדי בגודל מלא או ממוזער, שלעיתים מוצג בתוך תיבה, ולמי שמתעניין יותר - פרטים נוספים אצל רוס גלר, הפליאונתולוג הידוע).

הכרטיס עצמו בנוי משלוש שכבות של מסגרות שמורכבות אחת על גבי השניה.

מכיוון שהכרטיס צריך מסגרת יציבה, השתמשתי בקארדסטוק עבה מאוד (350 גרם) בגוון חום מרעותא. הסטאק המדוגם הוא it's a celebration של Carta Bella, אחד מהסטאקים היפים שיש לי.

ועוד דבר אחרון חביב - אפשר גם לשטח את הכרטיס ולהכניס אותו למעטפה, ככה שיש לכם גם כרטיס וגם הפתעת פופ אפ שכזו! מדהים!

מקווה שמצא חן בעיניכן :) 

שבוע שגרתי ונפלא,
עדי

ילד ראשון

ילד ראשון.
שתי מילים שאומרות הכל. זה שלפניו היינו רק שניים (או אפילו רק אחת). 
זה שעל כתפיו הצרות כל עול הציפיות שלנו, התקוות שלנו והחלומות שלנו.
זה שעד גיל שנה כבר יש לו 3000 תמונות.
זה שהלך לחוג מוזיקה לתינוקות, חוג אמנות לפעוטות וחיכה עד גיל שנתיים כדי לטעום שוקולד ולראות טלויזיה.
נו, אתן יודעות... זה שפורט לנו על כל המיתרים...

ואז מגיע הילד השני. שעכשיו היא כבר האמצעית, או כמו שאוהבים לקרוא לזה - המרכזית.

אצלה הכל יותר פשוט. יש לה את הפריבילגיה להיות פשוט מי שהיא. 100% מתיקות.
היא עוד רגע בת שלוש, והיא קסם של ממש, ולצד כל זה, יש גם אכזבה. שלי, שלא מצליחה להיות שם רק בשבילה, ושלה, שצריכה תמיד להתחלק. הסנדביץ' שלי.
ועכשיו היא רוצה אלבום. בדיוק כמו של אחותה הגדולה. אז כן, לקח זמן, אבל היא קיבלה שני אלבומים במכה - לופה עם המון תמונות, ועוד אחד קטן, מתוק ומלא באהבה, בדיוק כמוה.

יצא שבדיוק נפגשנו לבוקר של יצירה, ובזכות נוגי היקרה, שהכינה לנו הדרכה מעולה (כדאי לכן לנסות), הכנתי אלבום זיגזג בגודל מושלם, שכיף להכין ואפילו מנצל סטאקים של 15*15 שאני תמיד קונה, אבל אף פעם לא יודעת מה לעשות איתם בסוף...
השתמשתי בדפי בסיס לבנים מרעותא, סטאק Fine & dandy של American crafts, דבק דו"צ , מדבקות של יעל יניב ומסגרות צ'יפבורד סופר מגניבות! 
את הכריכה עשיתי בסגנון שייקר:

והנה אחת המסגרות המגניבות, שצבעתי באבקת אמבוסינג ורודה ועליה נצנצים - 

כרגיל, אשמח לשמוע מכן, 

ובינתיים שיהיה המשך שבוע נעים,

עדי

יומולדת חגיגה נחמדת

לא יודעת איך עברו כבר 3 חודשים, אבל מסתבר שהזמן טס כשנהנים, ואיכשהו לא הספקתי לכתוב כאן על היומולדת שעשינו לרוני. 

היה ממש כיף, וגם ההכנות לא היו ממש ביג דיל, אז החלטתי בכל זאת לשתף, על אף הדיליי ההיסטרי :)

ניסינו ללכת על חגיגה נחמדת, לא משהו גדול, לא משהו מוגזם, חגיגה. נחמדת. הילדה בסך הכל בת שנה ויהיו לנו המון שנים להפקות יומולדת אם נרצה.

באופן כללי, בנושא ימי הולדת שנה נדמה שהעולם מתחלק ל-2: הפקות מפוארות עם קייטרינג, קייק סמאש, צלם סטילס, צלם וידאו, מפעיל ומתנות לאורחים. בצד השני נמצאים אלה שאומרים שאם הילד לא זוכר, ממש, אבל ממש, אין שום סיבה לחגוג לו.
כשאלה היתה בת שנה עשינו לה יומולדת חיפושית (סקפטים, זה הרגע שלכם, תתכוננו...) והיה נראה שהיא ממש בעניינים.
אז היה ברור לנו שגם הפעם אנחנו לא מוותרים על המסיבה.
אולי בדיעבד היה צריך לשקול שנית. בואו רק נאמר שכלת השמחה רטנה רוב הזמן, הלכה לישון והתעוררה בדיוק לסוף היומולדת שמחה וטובת לב.
לפחות כל השאר נהנו מאוד.

מה שכן, הפעם הייתי חייבת להיות יצירתית במיוחד - פורים (הזהרתי מראש שהתזמון של פרסום הפוסט מעט השתבש), לחץ בעבודה, ובאופן כללי החיים, לא השאירו לי המון זמן להתארגנות כמו בפעמים הקודמות.

ולכן, הפעם בחרנו רק אלמנטים שיחס העלות-תועלת (מבחינת השקעה) בהם הוא הכי גבוה.
הרעיון הראשוני היה יומולדת קרקס, עם המון משחקים מגניבים, שנגנזו בסוף מפאת חוסר זמן להכנה, אז המשכנו עם הנושא, אבל התמקדנו בשולחן מתוקים, ובכמה משחקים שנבחרו בקפידה (הקריטריון המרכזי - לא לוקח הרבה זמן להכין אותם).

למשל - ניפחנו בלונים, הכנסנו לתוכם הפתעות, ותלינו על מסגרת (מציצה מאחור כאן בתמונה). הילדים היו צריכים לזרוק חיצים על הבלונים ולזכות בהפתעות.

עשינו פינת צילום עם אביזרים (מודה ומתוודה - מאיביי), פינת ג'אגלינג וכמובן שולחן מתוקים.

כמו שאפשר לראות - כאן לגמרי זרמנו עם אוירת הקרקס... תפוחים מסוכרים, פופקורן ותירס על מקל.

ולסיום, אי אפשר יום הולדת בלי שקיות הפתעה, או לפחות מיני-מכונת-מסטיקים הפתעה:

הבסיס הוא כמובן כוס חד פעמית חתוכה, מעליה הדבקתי בקבוק עגול מלא בעדשים ולקישוט - מדבקות.

אה, ואין אין אין חגיגה בלי עוגה:

נתראה בשמחות,

עדי

רגל פה, רגל שם

הפוסט הזה מוצא את עצמו נכתב ונמחק כבר כמה פעמים בשבועיים האחרונים...
תכננתי אותו כמו עוד פוסט לגמרי רגיל, וככה גם התחלתי לכתוב אותו, אבל באמצע העבודה עליו היינו בטיפת חלב.

אני עוצרת רגע כדי להזהיר - פוסט קצת אישי ורגשני לפניכם. מי שרואה עצמו נפגע מהענין, מוזמן לדלג לחלק היצירתי :)

כבר כמה שנים שאני מצליחה לא להתרגש מההערות של אחיות טיפת חלב, אבל הפעם, נכשלתי ובגדול. העובדה שהפיצפונת באמת פיצפונת, וירדה עשרות רבות של אחוזונים, הוציאה אותי מאיפוס.

בטיפת חלב כמו בטיפת חלב, מיד טלפון לרופאה שתאבחן את מצבה העגום של היפיפיה החייכנית שלי ומפלס הלחץ לא ירד גם אחרי שראו שהילדה עומדת בכל הדרישות וגם מעבר. אז הרופאה איבחנה. Failure to thrive. ואני נעלבתי נורא... גם בשבילה (כי היא מהממת, משגשגת בטירוף, ואין בה גרם אחד של כשל) וגם בשבילי (כי אז מה אם אמא טובה לא נמדדת בכמות האוכל שהיא מייצרת).תוסיפו לזה רגשות אשם של אמא שתיכף חוזרת לעבודה וקיבלתם, ובכן, אותי. לחוצה ועצבנית.

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשכתבתי את הפוסט, עם המסגרת והמון תמונות של הפיצפונת מסביב.

אז עכשיו, שבוע אחר כך, אני מצליחה לשים את כל הענין בפרופורציה. הילדה תהיה דוגמנית, אין שום סיבה להתאבד על מזבח ההנקה, ולא צריך להקשיב לכל שטות שכל אחד אומר...

ועכשיו לענייננו - הבטחתי שהשולחן מתחיל להתפנות מערימות הפרויקטים הבלתי-גמורים ואני נחושה לקיים את ההבטחה.

כחלק מערימת רגשות האשמה שאני סוחבת איתי על ההבדל בין ההורות לילדה ראשונה להורות לילדה שניה, רציתי להכין מזכרת מהחודשים הראשונים, כמו שעשיתי עם הגדולה.

במקרה הזה, לקח המון זמן עד שכל החלקים בפאזל נמצאו - עד שמצאתי את הדפים המתאימים, ואז הזמנתי את האותיות, וחיכיתי שיגיעו בדואר, וצילמתי עוד פעם ועוד פעם. וזה בלי שבגלל התחלתי עם טביעת הרגל עצמה.

התחלתי עם הטבעה בבצק לפיסול. התוצאה היתה, אמממ... לא משהו, שלא נאמר איומה.

ניסיתי בצק למשחק, חימר קל (דס) עד שהגעתי לתוצאה מושלמת (בעיני).

יחד עם המדבקות של יעל יניב סוף סוף התיישבו לי כל החלקים יחד, וסיימתי.

אני אוהבת מאוד את התוצאה, מקווה שגם אתם...

מוזמנות (ומוזמנים) לשתף ביצירות וגם בחויות מטיפת חלב :)

עדי

הסיפור המוזר על הג'וק והחופש הגדול

בטח לא הבחנתם, אבל החופש הגדול כבר לגמרי כאן.

אצלנו בבית זה עדיין לא ממש מורגש, אבל בקרוב גם בגן של הזאטוטה יצאו לחופש, ובינתיים יש רמזים קטנים, בדמות 40 מעלות חום ואלף אחוזי לחות, שמבשרים על כך שליולי - אוגוסט אין שום כוונה להיכנע ללא מאבק.

והשבוע בפינתנו "עד כמה רחוק אני מוכנה ללכת כדי לא להגיע לגן השעשועים המהביל שמתחת לבית",  עשיתי טעות של הורים מתחילים. כן, כן, חברים. מצאתי את עצמי בפסטיבל ספארי. לא בספארי. בקניון (כן, אני מכה על חטא. לא, לא אחזור על זה. אף פעם).
ובכן... אין טעם להכביר מילים על העובדה שהקניון פתוח ולא ממוזג. גם לא על כך שלא באמת היו שם זברות וג'ירפות, מכיוון שממילא לא ציפיתי לחיות מהג'ונגל באמצע הקניון.
אבל שגם בהפעלה הראשית, בהצגה, שאליה הכינו אותנו בכריזה במשך שעה וחצי, האטרקציה היתה ג'וק???
ממתי זה נחשב חיה?! מה קרה לכל הארנבים והשרקנים?!
אני את השיעור שלי למדתי :)

ואחרי שצחקנו, די לא יאמן (בעיני לפחות) שלא הייתי כאן כבר חודש...

התחלתי די הרבה פרויקטים בבת אחת ולכל אחד היה חסר בדיוק עוד משהו אחד קטן שעדיין לא מצאתי/הזמנתי ועדיין לא הגיע/לא הצלחתי להחליט איך לסיים וכו' וכו' והכל די נתקע לי באמצע...
אבל! אני מקווה שמעכשיו הפקק מתחיל להשתחרר - תפרתי סוף סוף כיסוי לכרית לארגז שבניתי כבר לפני שנה(!), וגם את הפריטים לקליניקה של אמא שלי כמעט סיימתי.
בינתיים מוזמנים להציץ במגירה ששיפצתי לה (הטכניקה זהה למגירה הזו),

ובמסגרות מאיקאה שצבעתי בצבעים של אמריקנה שכבר הזכרתי כאן ומשמשות בית נהדר לגלויות של נתנאלה ושל יעל יניב.

חוץ מזה, צבעתי גם את הלוח המגנטי כדי שיתאים בצבעים, ועכשיו חסרות רק הכריות והוילון התואם.

יש עוד כמה דברים ממש על סף סיום, אבל בינתיים נשמור אותם כהפתעה :)

מוזמנים לכתוב לי על היצירות שלכם, ובכלל,

עדי