יום של חול

כמה זמן לוקח מהרגע שצץ רעיון לפרויקט ועד לזמן שבו הוא מספיק טוב בשביל לעלות כסרטון לפייסבוק?

אצלי זה מתבשל ממש ממש לאט, ובתקופות כאלה, של הרבה מאוד פעילויות ועומס, אפילו יותר לאט...

מה שהדליק אצלי הפעם את הנורה שמעל הראש, הוא סרטון של קופסה מתפוצצת ומלאת תמונות, שעשתה לי חשק מטורף לרוץ למצוא מלא תמונות של הילדים, ולהכין לי מיני אלבום מתפוצץ שכזה.

מהרגע שהנורה נדלקה, כל חומר שנקרה בדרכי הופך למועמד פוטנציאלי לככב בפרויקט. ואז -

ראיתי את הסטאק הזה (של DCWV) אצל רעות - 

ונורא התחשק לי פרויקט של ים, בריכה ומלא קראפט.

הלכתי לחפש קצת תמונות של ים ובריכה, תיבלתי בקצת ג'ימבורי, ויצא לי פרויקט יולי-אוגוסט מושלם.

ובגלל שכבר הייתי בחנות, קרצו לי תבניות חיתוך משושות, שעליהן בניתי את הקופסה, מה שהפך אותה למגניבה פי מיליון.

עוד קצת אקסטרה זמן שנוצל לטובת הכנת ההדרכה וכתיבת הפוסט, וקיבלנו סך הכל כמעט חודש וחצי. היסטרי.

זו הדרך שלי. היא אומנם ארוכה יותר מכפי שהייתי רוצה, אבל גורמת לי לקחת כל מקור השראה ולהפוך אותו ליצירה שהיא לגמרי אני.

מה הדרך שלכם להביא את עצמכם לתוך היצירה?

יש כמה דרכים לעבוד על הפרויקט הזה -
1. שרטוט של משושה ביד חופשית (פחחחחחח, ממש).
2. בורכתם במכונת חיתוך חשמלית שחותכת מה שתרצו, בכל גודל שתרצו.
3. מתבססים על חותכן משושה (כזה) ומשתמשים בו כתבנית, שזה מה שאני בחרתי.

מכיוון שרציתי לקשט את הקופסה בתמונות, הייתי צריכה ללכת על מידות גדולות יחסית, כדי שיהיה מקום לתמונות בגודל סביר.

דבר ראשון, הכנתי בסיסים מנייר קראפט, ל-3 קופסאות, שיכנסו אחת בתוך השניה, וgבור מכסה לכל קופסה.
1. התחלתי בלחתוך את המשושה הכי גדול מסט התבניות, שישמש לי טמפלט. זה בעצם יהיה הגודל של הקופסה הפנימית ביותר.

2. בעזרת הסרגל השקוף של טים הולץ, שרטטתי את הבסיס לקופסה האמצעית - סימנתי קו במרחק חצי אינץ' מכל צלע של המשושה. 

3. גזרתי את המשושה מהסעיף הקודם, וחזרתי על הפעולה של השרטוט במרחק חצי אינץ', כך שעכשיו היו לי 3 משושים - 

אחד בגודל 3.5 אינץ', אחד בגודל 4.5 אינץ', והגדול בגודל 5.5 אינץ'. העתקתי כל אחד מהם כדי לקבל סה"כ 6 משושים. אני ממליצה לשמור לכם בצד דוגמא של שלושת המשושים (זאת אומרת להכין 3 עותקים מכל גודל) כדי שתוכלו להשתמש בהם אחר כך לגזירת מדוגמים, למכסים או למה שצריך.

השלב הבא היה להשלים את המכסים של הקופסאות. זה נעשה בדיוק אותו דבר עבור שלושת הקופסאות. התלבטתי בין שתי שיטות, ונראה לי שהשיטה שאלמד כאן היא קצת יותר פשוטה.

4. חותכים מראש כמה רצועות ברוחב 12 אינץ' ובגובה 1.5 אינץ'.
5. חורצים (לרוחב) במרחק של חצי אינץ' מהקצה, ליצירת לשוניות קיפול עתידיות.

מניחים את המשושה מעל הלשונית של החצי אינץ' (כמו בתמונה) ומסמנים.

6. חורצים קו קיפול בדיוק איפה שסימנו, עוברים עם עצם קיפול וגוזרים משולש בחלק התחתון (כמו בתמונה). מדביקים את הצלע שסימנו וממשיכים באותו האופן לצלע הבאה.

7. ממשיכים לסמן ולקפל בדיוק באותה השיטה, עד שמגיעים למצב שהרצועה לא מגיעה לקצת הצלע של המשושה. מדביקים רצועה נוספת (כמו בתמונות) וממשיכים באותו אופן עד שמסיימים את המשושה.

8. מדביקים את כל הלשוניות למשושה, וקיבלנו מכסה!

בשלב הכמעט-אחרון נכין את הפאות (הצדדים של הקופסה):
9. מכינים 6 כרטיסיות בכל גודל (סה"כ 18): 

• 5 על 1/4 3
• 1/2 4 על 1/2 2
• 4 על 2

10. חורצים במרחק של חצי אינץ' מהקצה, מקפלים בעזרת עצם קיפול (ראו תמונה) וגוזרים משולשים בקצוות ליצירת לשונית.

11. מדביקים למשושה הבסיס על מנת ליצור קופסה מתפוצצת, באופן הבא:

12. מדגמים את הקופסאות משני הצדדים. 

13. מדביקים את הקופסה הבינונית על הגדולה ואת הקטנה על הבינונית. אפשר לסובב קצת את הזוית, כמוני, או להדביק כך שכולן מיושרות, מה שבא לכם.

אני קישטתי גם את המכסים בכל מיני צורות - מכסה שייקר, מכסה יותר עדין, וגם - האהוב עלי ביותר -  iclay בצורות של צדפים וקונכיות, שיחד עם האותיות מתבנית החיתוך החדשה של טניה סול יצא עדין וממש ממש יפה בעיני.

 

אם אהבתם, מוזמנים לשתף (אותי ובכלל...) 😊

המשך חופש נעים,

עדי

על גב תפוס, רחמים עצמיים וראש השנה

בשבוע שעבר נתפס לי הגב. ברמה של לא לקום, לא לזוז ובטח לא לנהוג שעה הלוך ושעה חזור לעבודה.
אז נשארתי בבית, ביום מחלה.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל כל פעם שאני נשארת בבית, אם זה עם ילד חולה, או אפילו כשאני מרגישה רע ומחליטה לוותר על עבודה, יש לי תמיד פנטזיה כזאת - לתקתק.
כביסות, סופר, מדיח, סידורים והכי הכי קורץ לי - פרויקטי סקראפ כאלה ואחרים...
בדרך כלל, מתוך רשימה של פלוס מינוס 12 משימות, אני עושה שתיים.
רוב הזמן זה מסתכם באיזה ילד נוגה ומיילל, או בי, נרדמת ברחמים עצמיים על הספה... בכל זאת, יום מחלה. וכנראה שיש סיבה שקוראים לזה יום מחלה ולא יום חופש.
אבל הפעם? לא משימה ולא רבע משימה. לא הצלחתי לזוז. כאבי תופת בכל שינוי תנוחה, טלפונים לאמא לקושש ארוחת צהריים... בקיצור, יום מבוזבז, בפרט שעל השולחן בחדר מחכים לי מארזים מושלמים, שמתזכרים אותי שבעוד חודש וקצת כבר ראש השנה!!!
אז מה עושים???
באותו יום, התשובה היתה פשוט כלום, מחכים לשיאצו של מחר בבוקר. אבל אחרי שהמשבר חלף עבר לו, כבר לא יכולתי להתעלם מהמארזים הנפלאים האלה של אושרת קורן -

שנה דבש (שאזל מהמלאי) ושנה צבעונית - https://goo.gl/mgKNzT

והנה התוצרים שלי -

קודם כל השניים שהכנתי לפרויקט התרומה של שרון שלזינגר מסטאק שנה דבש. הלבן נראה לי בדיעבד קצת חיוור, אבל השחור הוא אחד האהובים עלי בכל הזמנים!

השתמשתי בחותמות של טניה סול עם הבלטה חמה (בלבן) ודיו סטאזון (בשחור).

את הספינר הזה אני גם מאוד מאוד אוהבת, וגם הבנות שלי (אמא!!! הדבורות עפות לאמא שלהן!!!) התלהבו מאוד ;)
הכרטיסיה כמובן מסטאק שנה צבעונית ואת הדבורים תוכלו למצוא כאן.

אחרון חביב, גם הוא מהכרטיסיות של שנה צבעונית, הוא כרטיס שייקר.

חתכתי בסכין את הצנצנות מתוך הכרטיסיה, והדבקתי אותן על הבסיס של הכרטיס (בדיוק באותו מקום שבו הן אמורות להיות, רק שכבה אחת מתחת, מעין רקע לשייקר).

על החלק האחורי של הכרטיסיה הדבקתי וולום, קצת דו"צ גבוה, והנה, השייקר שלנו מוכן!  

אני נהניתי מאוד, מקווה שגם אתם :)
עדי

הצפות

נכון שאתם כבר יודעים איך הפוסטים האלה מתחילים? 
להלן התקציר - הילדה חולה, אני חולה, הילדה השניה חולה, אני מאיימת לעזוב את הבית, בעלי מאיים לעזוב את הבית, הילדה עם רגל אחת בחוץ. הגשם, החורף. העבודה. בלה. בלה. בלה.
מיוחדת שכמותי.

נשמע כמו תירוץ. כנראה בגלל שזה תירוץ. וזה לא שלא עשיתי כלום! דווקא בהיתי בפינטרסט, בהיתי במגזינים ובהיתי בעבודות משגעות בפייסבוק (איך אנשים הרדימו ילדים לפני שהיה פייסבוק???). עמוס, הא? 

אבל אצלי, משהו נשאר תקוע - אלבום לתינוקת שכבר כמעט בת שנתיים אבל עדיין לא סיימתי, אלבום לאחיין קטנצ'יק שהתחלתי עוד לפני שנולד (כל הפרטים בקרוב...), פוסט היום הולדת הכי-יפה-ever, ובעיקר שולחן אחד הפוך שמחכה שאגיע אליו.

והכי גרוע? בלאק פריידיי- קניתי קצת מפה וקצת משם, וכל הבית מלא בחומרים ובכלים נפלאים שבוהים בי בזמן שאני נרקבת על הספה.

החלטתי שאני לא מרשה לעצמי יותר לשבת ולהתבאס, אלא מנסה לשנות.
הדפסתי תמונות לשני אלבומים שמחכים שאסיים אותם, מחכה לי פרויקט יומולדת שהולך לחנוך את הקריקאט אקספלור אייר החדשה והיפה שלי, ובעיקר בעיקר, הרבה יצירה (זה לפחות מה שאני מאחלת לעצמי).
שמעת את זה, פרק אחרון של ווסטוורלד?? חכה לי בסיבוב! אני יוצרת עכשיו! (טוב, אולי עוד כמה דקות).

ובנימה אופטימית זו, מה חדש אצלכם?
כאן בכל זאת חנוכה, לביבות, צרבת וזה...
לחובבי הז'אנר - קישור לפוסט מהשנה שעברה עם המתכון המופלא של נירה רוסו ללביבות תפוחי אדמה מעולות!
וכמובן לכל מי שפספס בשנה שעברה - מוזמנים לבקר באתגר החנוכה שלי - פוסט לכל נר :)

התכנית המקורית היתה לפרסם פה פוסט יום הולדת גלידה שיפיל אתכם (קלטתם את הטיזר? יופי). אבל אני הלא בלוגרית טובת לב וקשובה, ופוסט גלידה על רקע גשם בלתי פוסק נראה לי, איך נאמר, לא שייך. 

ובכן, די לקיטורים! 
כבר סיפרתי שיש לי אלבום חדש בדרך, לאחיין החדש שלי! ואלבום לא יכול להגיע בלי כרטיס תואם, נכון?

האמת שתכלת זה פחות הצבע שלי, אבל לא הייתי בטוחה שאחותי תזרום עם כרטיס בצבע ורוד ל-בן (אי אפשר להבין אותה לפעמים...).
מזל שטורקיז/אקווה לא מתכננים לצאת מהאופנה (לפחות לא אצלי), והסטאקים של Bundle of joy תמיד הולכים טוב.

בכל מקרה, הכרטיס. 
כרטיס שייקר חמוד חמוד, ואפילו ידידותי לסביבה! סתם, לא... אבל לשייקר השתמשתי באריזת הניטים של הקרופ-א-דייל, מה שהסתבר כרעיון מעולה! למי שיש אריזות של מילקי (טופ) ודומותיהן נראה לי שגם יכול ללכת ממש טוב (תסלחו לי על איכות הצילום - חורף, גשם וכו' וכו'...).

אז מה אתן אומרות? תוכיחו לי שאני לא לבד? 
רוצה לראות את כל הפרויקטים הבלתי גמורים שלכם! וחג שמח. וסופגניות עליכם ועל בניכם.

עדי

קורבן אופנה

לא היה קל.
אפילו ממש לא.
ובאמת שניסיתי.
ניסיתי להעמיס עוד טכניקה, ועוד פרח (או שבעים) ועוד איזה ניט, וסרט, אבל לא עמדתי בזה - אני לא אוהבת את הסגנון העשיר, והעמוס, והוינטאג'י!
ואז גיליתי שיש עוד כמוני! ואפילו יש לזה שם - CAS - Clean and Simple
מה הסיכוי?!

וקיבלתי אומץ לצאת מארון הסקראפ! לא כולם חייבים לאהוב וינטאג' ;)

קבלו אותם - כרטיסים בסגנון נקי ופשוט.

רק מה? אומנם יצאתי מהארון, אבל זה לא אומר שאני לא קורבן אופנה...

הכרטיס הראשון, בהשראת טרנד האומברה המתרגש ובא עלינו מכל החזיתות (כבר ראיתי דפים, כריות דיו, חולצות, כריות לסלון ואפילו וילונות)

הכרטיס השני (וגם השלישי), עם טרנד סקראפי היסטרי שהתחיל לפני כמה חודשים ולא עושה סימני דעיכה - זהב!!!!

כמו שאפשר לראות, הוא אומנם דומה לכרטיס הראשון, אבל דרש הרבה יותר נסיונות וגרסאות עד שהייתי מרוצה מהתוצאה (כן, אני מופרעת, תודה ששאלתם) -

האותיות כמובן של יעל יניב, אבל עם הלב לא הסתדרתי. אבקת אמבוסינג נתנה תוצאה מעט גבשושית, דף זהב מבריק היה פשוט מבריק מדי, ובסוף הגעתי לדיו הזה, יחד עם הכרית הזאת, שנתנו זהב מנצנץ שאהבתי והחלטתי להשתמש בו גם ברקע.

אגב, היום רוב הקישורים הם מאמזון, גם כי זה בד"כ ה-ר-ב-ה יותר זול וגם כי עוד מעט Black Friday, אז שתתחילו כבר להתכונן :)

כמו שאמרתי, גם הכרטיס השלישי חזק במוזהבות (למרות שהייתי מעדיפה רקע מט ולא מבריק) 

התבנית מכאן (לא לשכוח לחכות למבצע/קוד קופון) וכמו שאפשר לראות היא כמעט זהה לתבנית הזאת, שבה השתמשתי לכרטיס המהמם הזה, שעדיין גורף המון מחמאות :)

ואחרון חביב, שאותו אני הכי אוהבת - כרטיס שייקר משולשים!

האמת היא שאין לי שום דבר מיוחד עם משולשים, אבל הם נמצאים פשוט בכל מקום!

את המשולשים שבפנים גזרתי, והכיתוב נעשה באמצעות חותמת ואבקת אמבוסינג זהב.

ועוד דבר מוזהב ואחרון - FOIL!

למי שטרם שמע, מדובר ברדיד מתכתי, בכל מיני צבעים, שאומץ בחום על ידי חובבות הסקראפ ומצא את מקומו כמעט על כל דבר...

מכיוון שחנוכה, החג הכי זוהר, כבר מתקרב בצעדי ענק, וחובבי הסופגניות שאנחנו לא ניתן לו לחמוק בלי תשומת לב ראויה, אני רצה להכין לכם כל מיני הפתעות לחנוכה (אני כבר יכולה להגיד שיהיה שם foil, יהיו שם סופגניות ועוד הרבה הפתעות!).

בינתיים שתהיה שבת שלום,

עדי