יום של חול

כמה זמן לוקח מהרגע שצץ רעיון לפרויקט ועד לזמן שבו הוא מספיק טוב בשביל לעלות כסרטון לפייסבוק?

אצלי זה מתבשל ממש ממש לאט, ובתקופות כאלה, של הרבה מאוד פעילויות ועומס, אפילו יותר לאט...

מה שהדליק אצלי הפעם את הנורה שמעל הראש, הוא סרטון של קופסה מתפוצצת ומלאת תמונות, שעשתה לי חשק מטורף לרוץ למצוא מלא תמונות של הילדים, ולהכין לי מיני אלבום מתפוצץ שכזה.

מהרגע שהנורה נדלקה, כל חומר שנקרה בדרכי הופך למועמד פוטנציאלי לככב בפרויקט. ואז -

ראיתי את הסטאק הזה (של DCWV) אצל רעות - 

ונורא התחשק לי פרויקט של ים, בריכה ומלא קראפט.

הלכתי לחפש קצת תמונות של ים ובריכה, תיבלתי בקצת ג'ימבורי, ויצא לי פרויקט יולי-אוגוסט מושלם.

ובגלל שכבר הייתי בחנות, קרצו לי תבניות חיתוך משושות, שעליהן בניתי את הקופסה, מה שהפך אותה למגניבה פי מיליון.

עוד קצת אקסטרה זמן שנוצל לטובת הכנת ההדרכה וכתיבת הפוסט, וקיבלנו סך הכל כמעט חודש וחצי. היסטרי.

זו הדרך שלי. היא אומנם ארוכה יותר מכפי שהייתי רוצה, אבל גורמת לי לקחת כל מקור השראה ולהפוך אותו ליצירה שהיא לגמרי אני.

מה הדרך שלכם להביא את עצמכם לתוך היצירה?

יש כמה דרכים לעבוד על הפרויקט הזה -
1. שרטוט של משושה ביד חופשית (פחחחחחח, ממש).
2. בורכתם במכונת חיתוך חשמלית שחותכת מה שתרצו, בכל גודל שתרצו.
3. מתבססים על חותכן משושה (כזה) ומשתמשים בו כתבנית, שזה מה שאני בחרתי.

מכיוון שרציתי לקשט את הקופסה בתמונות, הייתי צריכה ללכת על מידות גדולות יחסית, כדי שיהיה מקום לתמונות בגודל סביר.

דבר ראשון, הכנתי בסיסים מנייר קראפט, ל-3 קופסאות, שיכנסו אחת בתוך השניה, וgבור מכסה לכל קופסה.
1. התחלתי בלחתוך את המשושה הכי גדול מסט התבניות, שישמש לי טמפלט. זה בעצם יהיה הגודל של הקופסה הפנימית ביותר.

2. בעזרת הסרגל השקוף של טים הולץ, שרטטתי את הבסיס לקופסה האמצעית - סימנתי קו במרחק חצי אינץ' מכל צלע של המשושה. 

3. גזרתי את המשושה מהסעיף הקודם, וחזרתי על הפעולה של השרטוט במרחק חצי אינץ', כך שעכשיו היו לי 3 משושים - 

אחד בגודל 3.5 אינץ', אחד בגודל 4.5 אינץ', והגדול בגודל 5.5 אינץ'. העתקתי כל אחד מהם כדי לקבל סה"כ 6 משושים. אני ממליצה לשמור לכם בצד דוגמא של שלושת המשושים (זאת אומרת להכין 3 עותקים מכל גודל) כדי שתוכלו להשתמש בהם אחר כך לגזירת מדוגמים, למכסים או למה שצריך.

השלב הבא היה להשלים את המכסים של הקופסאות. זה נעשה בדיוק אותו דבר עבור שלושת הקופסאות. התלבטתי בין שתי שיטות, ונראה לי שהשיטה שאלמד כאן היא קצת יותר פשוטה.

4. חותכים מראש כמה רצועות ברוחב 12 אינץ' ובגובה 1.5 אינץ'.
5. חורצים (לרוחב) במרחק של חצי אינץ' מהקצה, ליצירת לשוניות קיפול עתידיות.

מניחים את המשושה מעל הלשונית של החצי אינץ' (כמו בתמונה) ומסמנים.

6. חורצים קו קיפול בדיוק איפה שסימנו, עוברים עם עצם קיפול וגוזרים משולש בחלק התחתון (כמו בתמונה). מדביקים את הצלע שסימנו וממשיכים באותו האופן לצלע הבאה.

7. ממשיכים לסמן ולקפל בדיוק באותה השיטה, עד שמגיעים למצב שהרצועה לא מגיעה לקצת הצלע של המשושה. מדביקים רצועה נוספת (כמו בתמונות) וממשיכים באותו אופן עד שמסיימים את המשושה.

8. מדביקים את כל הלשוניות למשושה, וקיבלנו מכסה!

בשלב הכמעט-אחרון נכין את הפאות (הצדדים של הקופסה):
9. מכינים 6 כרטיסיות בכל גודל (סה"כ 18): 

• 5 על 1/4 3
• 1/2 4 על 1/2 2
• 4 על 2

10. חורצים במרחק של חצי אינץ' מהקצה, מקפלים בעזרת עצם קיפול (ראו תמונה) וגוזרים משולשים בקצוות ליצירת לשונית.

11. מדביקים למשושה הבסיס על מנת ליצור קופסה מתפוצצת, באופן הבא:

12. מדגמים את הקופסאות משני הצדדים. 

13. מדביקים את הקופסה הבינונית על הגדולה ואת הקטנה על הבינונית. אפשר לסובב קצת את הזוית, כמוני, או להדביק כך שכולן מיושרות, מה שבא לכם.

אני קישטתי גם את המכסים בכל מיני צורות - מכסה שייקר, מכסה יותר עדין, וגם - האהוב עלי ביותר -  iclay בצורות של צדפים וקונכיות, שיחד עם האותיות מתבנית החיתוך החדשה של טניה סול יצא עדין וממש ממש יפה בעיני.

 

אם אהבתם, מוזמנים לשתף (אותי ובכלל...) 😊

המשך חופש נעים,

עדי